עומקים

הנה מה שקרה לי  במספר הימים שבהם שמרתי על החתול בעוד אמי ואחותי בבולגריה

יום שלישי : השעה ההגיונית של 10 בלילה היה מתי שהגעתי ,מייד התקשרתי לסבתא אמרתי שאני בסדר

יום רביעי: כל אחר הבוקר הולך בניסיון לקבל פקס עם אישור לתרופה הקבועה שבדיוק נגמרה.

אחרי מספר לבטים קיצי די אוסם הגיעה, מתנשף לרגע מן הדרך העמוסה . ישבנו לאכול למרבה החטא במקום כשר

חלקנו מנות, הייה טעים. נסענו אלי דיברנו הראתי לו שטיות ברשת, שמחתי שאחרי כל הטרטרת שעשתי לו הוא טרח להגיע

הוא הלך. בדרך התקשרתי לסבתא ואמרתי לה שכואבת לי הרגל (מה שהיה אגב נכון וכנראה לא הגיעה)

יצאתי לשתות עם השועלה, התחילו איתנו שני דברים קמצנים,אבל היה כיף שניינו היה צריכים לקום מוקדם אך ההגיון

יום חמישי: כנס יומה קון עליו דברתי בהרחבה בפוסט הקודם, אני רוצה להודות לחבריי על שתמכו בי נפשית

ולגאטו על שהביא לי פיגרים במתנה :), במהלך היום סבתא התקשרה אין ספור פעמים אבל אני לא ממש יוכלה לענות נוכח כל הרעש והבלאגן

שלא לדבר על חוסר הזמן המשוואה,היא שיקרה לידיד של אמא שאני לא בבית 48 שעות (אצלו המפתח הנוסף) ,הוא בא לבית והחל לחפש סימני אלימות. כשהתקשרתי בערב  היא צרחה עלי שאני חוצפנית,החלטתי להסכים איתה ונתקתי, אירחתי 3 חברים ללילה בינהם זוג אנשים שבקלות ניתן להשוות לברווז וחתול,הם היו מרוחים אך חמודים.

יום שישי: סבתא שולחת חברה לרגל בטלפון ולהגיד כאילו סבתא נעלמה יומים, למרות שברור לי היה שאתמול בערב

סבתא בהחלט בערב. הליכה לחדר כושר, המון פינוק לחתול. פגשתי את השועלה והקיווי היה ממש נחמד

קיווי הלך לישון מוקדם כי הוא לא מרגיש טוב

ואני  והשועלה התרכזנו בדברים רוחניים ויאוי הייה ממש ממש כיף

יום שבת: סבתא מתקשרת ומנתקת, אני והחתול מסדרים את החדרים והבית, לא מזכרים זכר לבאלגן.

יום ראשון: אמא ואחותי מגעים ומבאים לי איזה שלוש מתנות קטנות, חיבוקים רבים ושמחה

אמא שואלת אם מישהו ישן בבית ואני אומרת אף אחד, הבית מוצחצח עד כדי אמינות ואמא נרגעת.