עומקים

אני עוד מעט בורחת ליום ולילה לבן של עבודה,אחריו יהיה ככל הנראה עוד יום עבודה מקוצר

הייתי באה מוקדם יותר אילו הייתי מצליחה להרדם לפני חמש בבוקר, אבל זה לא נורא כי הפרטנר שלי אש כרימסון

יאחר יותר ,כך שהכל מתאזן בסוף

רוברט ידיד שלא ראיתי זמן רב ביחד עם ידידה הקים את פרויקט "צייר לי חלום"

 באים כ13 אמנים מרחבי הארץ לעזור לאייר בית ספר יסודי הנמצא בקשיים הוא מהשלישי בארץ מלמטה, הוא בית ספר שהרוב בו אתיופים וחלק יוצאי ברית המועצות או יוצא צד"ל.
את העבודות ניתן לראות דרך הפייסבוק כאן
http://www.facebook.com/album.php?aid=27672&id=1804480084&ref=mf#!
/album.php?aid=27672&id=1804480084&page=7
וכאן
http://www.facebook.com/album.php?aid=26196&id=1804480084
כמו כן זה התחיל מעבודה וחלומות של הילדים עצמם

למרות שאני מרגישה שרוב העזרה שלי היא סיוד הקיר וצבעות בסיס לעבודות של אש

אני בולעת את הגאווה שלי, ונזכרת במטרה הילדים.

לא הייתי רוצה שהאחים שלי ילמדו במקום שנראה כל כך עצוב ואני לא רוצה שהילדים האלו ילמדו במקום עצוב

אש מצייר יותר מהר ממני את הדמיות ואני ממילא נכנסתי לפרויקט רק כי מיי לין שלא הרגיש טוב בסוף לא בא

בסופו של דבר התערבות של אש כרימסון מול רוברט היא שגרמה לכך שיהיה לי מקום בכל החדר שאנו מאיירים שיהיה רק שלי

זה היה נחמד לדעת שאכפת לו, זה העלה לי חיוך.

"צייר לי חלום" היה החלק האחרון ברשת של שנה אקטביסתית בצורה מפתיעה, לפני התערוכה שלי בראשון לספטמבר

בין יתר הדברים האקטבים שעשתי השנה:

הצטלמתי לכתבה שמועדדת תרופות פסיכאטריות נגד דיכאון ומורידה את הסטיגמות

(פחות או יותר) בערוץ 10, עשיתי את זה יום אחרי שחבר שלי ניסה להתאבד לפני שהסכים בכלל לחשוב על לקחת תרופות פסכיאטריות

וכל זאת בגלל הסטיגמה שקיימת

השתתפתי באירועים פאגנים

השתתפתי ב3 מן המצעדים של הקהילה הלהטב"ית ,התל אביבי, החיפאי והירושלמי

שהיה הגדול מבינהם בו הצטלמתי אין ספור פעמים,וצילמו אותי לערוץ הכנסת וחדשות ערוץ 2 אבל אני לא ממש בטוחה שהראו אותי

בכלל.

ניסתי לעזור וחלקחתי חלק בעשייה של התא הגאה באוניברסיטה ,אבל הוא לצערי נכשל אחרי חצי שנה

הייתי חלק מקבוצת הנשים הגאות בחיפה

ואני עדיין חלק מן הקבוצה הפמינסטתית של פאנורמה,שפועלת לשיווין זכיות לבי ולפאן סקסואלים.

מעולם לא חשבתי שאני אמצע את עצמי כפעילה חברתית, אבל לפעמים עדיף לקום ולהלחם על מה שחשוב לך

אולי דוקא בגלל הפחדים והחרדות שלי,שעדיין יש לי העובדה שבכל זאת העזתי לקום ולעשות משהו

חשובה לי הרבה יותר ,בעוד אולי לכם הקוראים זה נראה בנאלי וסתמי.

בכל זאת אני שמחה שאני עושה את זה