הגעתי עם המשפחה זר פרחים לבן מסבתא בלי הדוד שחלה ועם הרבה ציפיות
רק אתמול איחרנו לתלייה אבל הגענו
מילה טובה לאחי בן ה14, הוא הסכים לישון אצל אמי שהוא לא מכיר
ועזר בתלייה בלי אף מילה של התנגדות עשה כל מה שאמרו לו
השתדל ככל שהוא יכול
עבד קשה ולא אמר תלונה אחת,
הוא גרם לי להיות כל כך גאה בו.
למחרת,לא רק שהקדמנו אלא שהקדמנו שהגענו לפני האוצרות
מה שנתן לי זמן לרוץ עם הכיבודים ביחד עם אחותי הקטנה והאורחים הראושנים ולחלק את האוכל אל כל עבר
כלנו עמלנו כל כך הרבה אבל בסוף נראה כאילו היה יותר אוכל מאנשים
חששתי שאני מגזימה במחיר
אבל לפי מה שקיבלתי מהאוצרות
המחיר היה נמוך ואף סביר לגמרי
אני תקווה שכמה שיותר ימכר את הכסף אני מתכוונות לחסוך לתואר השני
פיזזתי בין כולם , כל מי שהגיעה במיוחד אלו שהגיעו מרחוק ריגשו אותי
הרגשתי כי לא היה לי זמן לתת צומת לב מרובה לאיש,למרות שהערכתי כל מי שהגיע
הרגשתי כמו בכנס. רק עם הרבה הרבה יותר פרפרים בבטן
כל מי שהיה ציין כמה המקום נחמד והם ללא ספק צודקים
בכל זאת התקווה שלי היא כי פעם הבאה זו תיהיה בגלרייה שכל יעודה הוא אמנות
ולא רק חלל אלטרנטבי שהוא משמש גם כפאב
אחת האורחות שבאו, אמרה לאמא שאם אני מציגה ישר אחרי התואר הראשון כנראה שיש לי אומץ
כמו לאמא שלי, מה שגרם לאמא שלי להסמיק ולחיך מאושר.
ואת אבי שאלו עם הוא האמן, והוא אמר שהוא האב של האמנית,ראיתי אותו מתנפח מגאווה אבל היה לי הרבה יותר חשוב שהוא החלים.
שמחתי לראות את המשפחה שלי שם לצידי ועוד יותר שימח אותי שהחברים באו
זוהי התערוכה הראשונה שלי מחוץ לספסל הלימודים, אני יוכלה לקטר הרבה אבל אני בוחרת להיות מאושרת