למרות שאני מנסה להיות מאוד כנה בבלוג
יש הרבה דברים שקשה לי לחשוף בבלוג
חלק מהמטרה הראשונית של בלוג הוא להיות מקום אינטמי ודיסקרטי להרגיש בנוח לחשוף
ולקבל את התגובה של האנשים האחרים לפרספקטיבה שלך
כשבלוג קיים 8 שנים חלק מהאופטמיות נהרסת
זה אומנם מגדיל את השייכות והאינטמיות של המקום אליך אבל אני אשקר לעצמי
אם אחשוב שהוא דיסקרטי.אני יודעת שאם תגלגלו בגוגל "הבלוג של לילי" רובכם תגיעו לכאן
לא צריך להיות גאון הדור כדי למצוא אותו.
אלו הדברים שגורמים למצבים לא תמיד נעימים
ולתהיות עד כמה כדי לי לומר ,את מי אני אעצבן?.
אבל בסופו של דבר ,זה לא יותר מידי מטריד אותי
כי אני יודעת שזה יקח לי זמן אבל בסופו של דבר
את רוב מה שיש לי להגיד אני אגיד.
זה לא מה שמפחיד אותי
מה שמפחיד אותי אלו הדברים האפלים
שנמצאים שמה על הגבול הדק בין התת מודע למודע, אבל הם קיימים
דברים קטנים וחשובים מאין כמותם,שאני לא יוכלה להפסיק לחשוב.
תהיות שלעולם לא אקבל עליהם תשובה
שריטתות ופצעים שלא יגלדו
מחשבות טובות ורעות שהובילו אותי לחלק כל כך גדול למי שאני היום
למה אני מסתירה אותם? לרוב זה כי אני אומרת לכולם ובעיקר לי ,שאני לא חושבת אותם.
אלו מחשבות שאני נותנת לעצמי לגנוח מעט מאוד כשאני לבד
אחרי שפתחתי את הארון לבדוק שהשלדים עדיין שם ומפלצת הבוגי הלכה
האורח היחיד שאני מרשה שיהיה איתי באותו הרגע הוא מיזוג האוויר
ולכן אלו מחשבות שאני לא יוכלה להעלות על הכתב
אבל היום בערב ,מחשבה אחת נאמרה
השיחרור שחשתי,לא ניתן לתיאור במילים.
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
