עומקים

יותר מדי פעמים בימימה אני ערה בשעות האלו

זה לא עושה לי טוב, אבל נראה שרק בשעות האלו אני באמת מתקדמת

אומנם ההתקדמות תמיד נמתחת כמו שעון קפיצים מקולקל ששוכח להחליק לאחור

עד שהברזל כמעט מתיישר לגמרי וכשאנו מתפעלים מן הקסם, אז זה מחטיף את המכה והראש מסתובב

אני מרגישה חיוורות יותר ועייפה לא יוצלחת

אבל אני מצליחה להתקדם לאנשהו

ולהרבה יותר מאיפה שהייתי

העבודה והלימודים באים וצורחים אחד על השני

בקרב ענקים של מה יותר חשוב,

אני שונאת להיות במינוס,אני אוהבת לעבוד

אבל אם אני אעבוד איך אני אספיק להכין את הסמינריון העצום ללימודים שלי

ואם אני לא יעבוד איך אני לא אחייה במתח כל שנייה

של מתי הבנק סוגר את הברז.

ולא אני לא כזו בזבנית כמו שזה נשמע

זה לא פר כלפיו בכלל

אבל אני כבר כל כך רגילה ללב שבור

אני פשוט תוהה איפה הוא מחביא את הפטיש

אני עוצמת עיניים ומחכה למכה,עמוק בפנים חושך מרירות

אני מוכנה לבכות לפי פקודה

בשעה שהוא מנחית עלי סבון בצורת לבבות והרבה חיבוקים

אני לא מבינה ,למה הוא נשאר אותי

אני יודעת שהוא אוהב אותי, אני פשוט לא מבינה למה

לא שאני מתלוננות 

אני שמחה כלכך שמחה שזה מפחיד אותי

לפעמים הכל מפחיד אותי עד החיבוק הזה