בכל מאודי רציתי להאמין לה.
הסימנים נמתחו והעלו אבק כבר כמה שבועות,אבל חשבתי שעברנו מעבר לזה.
התעלמתי מהקשר המתמעט,מדקירות סכין קטנות שרובם ככולם מדברות עליו
לצערי לא הצלחתי להתגבר על אזהרה אחת שלך שזרעה ניצנים של פחד
המילים שלך עמדו לנגדי הרבה זמן, הנזק נעשה והעיניים שאני כל כך שונאות להראות כשאני בוכה
דמעו שוב נחנקו אל מול אנשים בגרון. לקח לי כל כך הרבה זמן לקלוט שהוא לא עזב אותי.
כל עוד אמרת מה שרצית לפנים הנחתי שפשוט,זה קנאה רגילה
משהו שעובר כשמפסיקים להיתקע במקום
הנחתי שזו אזהרה כנה של מי שנפצע בעצמה ודואגת
אני הייתי מסתדרת עם הטחות חימה של זעם כי אלו נשכחות באותה המהירות
הייתי מבינה אם לא היית רוצה לראות אותי
אני מסתדרת עם הרבה דברים, רק לא עם דקירות מאחורי הגב.
אני עדיין רוצה להאמין לה ,אבל עבורי היא עשתה את זה בלתי אפשרי.
נשוי,צעיר, האקס הראשון,האקס האחרון, והבחורה
על כל אלו וקצת יותר היא סיפרה לי, ופתאום משהו אישי מידי?
שעתיים אחר כך זה הכל פיקציה ובינתיים בוא נשלח כמה שירים
זה נראה כמו מפולת שקרים ,כדור שלג שממשיך
אז איך את רואה אותי, כתחליף או כvain?
מה קרה ל"את האור" יחד עם המשפט שבזמנו היה כל כך חשוב
פעם חשבתי,שאני יודעת מה אני עבורך, חברה.
עכשיו...
אני רק יכולה להגיד שאני יודעת מה אני עבורי
ומה אני עבורו, וחומד אני מעולם לא הייתי תחליף
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
