עומקים

עוד מהגנון הם תפסו את העיקרון ,יד אחד למעלה

והאיש במקום האחרון

כי זה קל יותר לדעת מי אתה ברגע שאתה יודע מי אתה לא

"את שונה" הם הצביעו בכיתה ב' , "את מוזרה" הם ציינו בכיתה ד'

"את שקטה" הם אמרו בכיתה ו', "את פריק" הם האשימו בכיתה ח'

הזמן חלף היד נשארה.

עובדת אללים, סוטה, חולה, לא טבעית, חוטאת ועוד

יד גסה רומסת את מה שלי חשוב.

זוהי יד החברה

היד שמכיתה ו' והלאה תנסה לקחת בכוח את מה שלא אתן.

זוהי יד החברה, היא לא מוכנה לגעה ומפחדת מהמישוש

ולכן היא לא מרגישה את האחר.

היא היד המוליכה את ציפורני החרדה שלי

ובמקום לחשוב לרגע 

תמיד יצבעו "אשם!"