עומקים

באמצע התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

הגיח איש לא מוכר

לא היה זה דבר חריג 

רוב האנשים שם לא מוכרים

זוהי תחנה בה הקוד מכתיב אלמוניות אפרורית

ואם אפשר אז עדיף אחת שקטה ונעימה

אבל הוא לא היה מספיק אפרורי למקום

אלמוני הוא היה ללא ספק

ומה שעניין אותי בזר הזה בניגוד לזרים האחרים

היה הדרך הלא רגילה בה הוא חבש את כבועו מניחו בזווית הגנטלמנים

גנטלמנים הם דבר שאומרים שפס מהעולם, כך שלא ממש ציפתי למצוא אותו בעולם התחתון הזה

הוא התמתח לגמרי ,ושחרר את גופו בתנועה

הוא מרד בעולם הזה, מרד בגבולות ובעיקר בגבלות הגוף האנושי

והם..לא הקשיבו ,לא ראו, ולא שמעו

המשיכו להסתרר ולעבור מהר ולהקשיב לקוד של התחנה

אבל זה בסדר הוא לא רקד בשבילהם הוא רקד בשביל עצמו

לרגע שלם הוא היה חי זוהר מעל העולם הזה

ניגשתי אליו הוא חייך

ואז..רצתי לאוטובוס