עומקים

החבר טרח במיוחד לבוא ולהוליך אותי איתו לפאתי העיר

אני התרגשתי מאוד

הלב שלי דפק אפילו שסתם הלכנו לאכול

זאת הייתה היציאה הראשונה שלי מהבית מאז ניסיון ההתאבדות

הסמקתי והרגשתי נבוכה ולקח לי זמן להרגיש נינוחה באמת

בבית אני כרגע בסוג של חממה 

כל יום משקים אותי בתה

ובודקים שאני אצא מהחדר ולא אשאר לבד

ומאכלים אותי באוכל בריא

בהתחשב בנסיבות אין לי מה להתלונן

להפך אני אוהבת לראות שטורחים כל כך בשבילי 

אולי זה קצת אגויסטי אבל זה גורם לי להרגיש קצת יותר חשובה

ובכל זאת אני מוצאת את עצמי מפחדת

שבוע שבועיים,חודש,חודשיים בסופו של דבר אני אצטרך לעזוב

מה יהיה אז כשאני פתאום יהיה שוב לבד רוב היום?איך אני אסתדר?

החבר היה ממש נחמד היום טרח והשקיע וגרם לי להרגיש כל כך טוב

אבל דבר אחד הוא אמר שמציק לי

"איפה אמא שלך?", אני תוהה למה היא לא מתקשרת גם

אני מניחה שהיא סומכת על אבא אבל...היה נחמד לשמוע שהיא דואגת לי

ואולי היא עושה את מה שהיא עשתה פעם שהיא הייתה מודאגת

התקשרה לאבא שלי 10 פעמים ביום...

אני מושקת כמו פרח בחממה

אבל זה גורם לי לא להכיר את אור השמש

ואני מפחדת שאור השמש ישרוף אותי כשסוף סוף ישתלו אותי בשדה