מחר אני אמורה לפגוש את אמא פעם ראשונה מאז הניסיון האובדני
עוד לא חוזרת לבית לבקר
למען האמת קצת מפחדת מזה
אני תוהה מה אני אומר איך אני אדבר
אני תוהה האם היא מודעת לכמה שהמצב הדרדר
האם היא שוב תעמיד פנים שהכול בסדר או תפרוץ בבכי
אני תוהה האם אני אהיה שמחה או אפרוץ בבכי
כל כך מוזר לי לראות אותה
ומצד שני אני כל כך רוצה לראות אותה
לחבק אותה ולקוות שאני ארגיש שייכת
ואם הכול יהיה ממש נפלא
להרגיש רק טיפה שהיא מורידה את הלחץ
ואולי גם אני
עדכון:
חיכתי לאמא כל היום,למעשה התרגשתי וחשבתי על המפגש הזה כל השבוע.
התקשרתי כל פעם א"ני עובדת עוד קצת ואני אגיע" הזמן עבר והיא לא הייתה שם.
כשאני ואבא עמדנו לצאת לפני שאני מאחרת לפסיכלוגית היא סוף סוף הגיעה
הביאה את כל הדברים שבקשתי כמעט
משעה הפגישה שלנו התקצצה ל20 דקות נסיעה, למרות זאת היה לי נעים איתה ולא ממש רציתי לצאת.
אבל גם נפגעתי והייתי מאוכזבת אני יודעת שאמא עובדת קשה ,עדיין אני מרגישה שלצפות שתפנה שעה בשבילי היא לא צפייה מטורפת
היא רצתה שאני אבוא לסופ"ש הבא אבל אני עוד לא מרגישה מכונה
וגם הפסיכלוגית לא המצליצה על זה עדיין
היא המליצה על פגישה בסופ"ש כשאמא לא עובדת לכמה שעות בתור התחלה
אני מקווה שאמא לא תעלב, אני מקווה שהיא תסכים
ותתן לי את הזמן, אני יודעת שכן אכפת לה ראו את זה אבל במקרים מסוימים היא מאוד נוקשה
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
