עומקים

איך זה קורה ,כמה שעות לפני זה צחקנו

היינו באחת החתונות היפות שראיתי כזאת עם גזרי נייר כסופים

של לבבות,אוכל באמת טוב (הכלה הייתה בקורס טבחות ועשתה טרור לקיטרינג)

הכול היה מושלם התנשקנו הרבה

הלכנו לישון חבוקים זה לצד זה 

הגוף שלו הרגיש כל כך טוב לצידי

כל מרגיעה כל כך בטוח

אבל הבוקר היה נוראי

הרגשתי לא שייכת,לא במקום 

לא רציתי חיבוק,לא רציתי אוכל

לא רציתי שינסה להצחיק אותי למרות שהוא עשה זאת לאורך כל הדרך

רק רציתי ללכת או להדרס או למות

לא רציתי להיות שם, החזקתי את כל הכוח שלי 

ואמרתי לעצמי " זה בסדר, עוד מעט אהיה בבית אל תתאבדי"

איזה כישלון חרוץ אפילו לישון מחוץ לבית של אבא יום אחד אני לא יכולה

התרופות לא עזרו ,החרדות התגברו אבל אני ידעתי שעד כמה שזה נורא

יש שם קמוצץ של אמת פחד שאני מנסה להסתיר

אז פתחתי את זה מולו דברתי

מי שקורה זמן רב יודע שאני מתחברת לאמונה הפאגנית

אבל האמת היא שיותר התחברתי לאנשים הפאגנים מאשר לאמונה

הגעתי עם הזמן למסקנה שהרבה השפעות הם איפשהו פסכלוגיות

לא שאני לא מאמינה שיכול להיות קסם ומאגיה, לא שאני לא מאמינה שיכול להיות אפילו אל אחד

זה שאני מאמינה שאני צריכה פחות לחיות עלפיהם 

שאם קורה משהו זה כנראה בגלל מצב נפשי ופיזי

ובעיות כאן ולא כי מישהו קילל את הילדים שלי

אני לא רוצה ללמד את הילד שלי שיש מפלצות בארון ושחיות קסומות הם כאן

למרות שזו אולי אפשרות

אני מתרחקת מהפאגניזם והוא נשאר שם

אני יודעת שאהבה אמורה לכבוש את הכול אבל זה מפריע לי

מפריעה לי שאני גם לא יכולה להיות חברה נורמלית

אני עוד לא מוכנה לישון מחוץ לבית אפילו

מפריעה לי שהוא מתאמץ ואני לא יכולה לעזור לו

מפריעה לי שהוא משקיעה ואני לא יכולה להשקיע באותו הצורה

מצד שני נחמד לי שיש לי מישהו, שאכפת לו ממני

מישהו שיש לו רגשות

מישהו שנותן לי תחושה שאני לא לבד

אבל האם זה לא גם אנוכי? , האם זו אהבה?

כשהכרתי אותו הייתי במצב יותר טוב

אבל גם המצב הדרדר וגם השתנתי מאז

ואני תוהה מה יהיה עכשיו

מה נכון לעכשיו?