עומקים

קמתי בבוקר לעוד יום מבולבל עם יותר מידי מחשבות

התרפות לא לגמרי עוזרות, הגוף שלי רועד מהבוקר ,למרות שלא קר

ואולי זה לא אשמת התרופה אולי זה רק שהיה לי הרבה יותר לחץ השבוע

החתול הגוסס, שחשבתי שמת כבר, פגישת העשרים דקות עם אמא ,הפרידה מהחבר ועוד עבודת הגשה שיושבת לי על הראש

כל זה בהחלט מוסיף למחשבות הרגילות...

שינתי צילצול לנייד שלי כבר כמה ימים שכול פעם שהוא מתקשר אני מבוהלת באימה

אני יודעת שזה לא באמת בגלל הצליל

אבל איכשהו אינדינה גונס פחות מפחיד אותי מרמשטיין

לפחות החשבון החודשי שלי צנח פלאים

הייתח בלחץ מול הרופא והוא אפילו לא בדק אותי

רק נתן לי את המרשם הקבוע שהיה רשום 

מחר אבא יקבע לי תור לפסיכאטרית

ואני כבר לא יכולה לחכות לפסיכולוגית

סבתא ביקשה שאבקש ממנו לבדוק את תוצאות בדיקות הדם

שאולי זה קשור לסוכר,וכל מה שאני קיוותי שיגלו לי מחלה חשוכת מרפאה

מחלה הורגת , משהו שאוכל איתו לתת זמן להפרד מכולם

ולא להרגיש רע על הרצון שלי למוות.

כולם רוצים לומר לי שמה שעובר עלי זה תקופה זמנית

ויעבור כולם מצפים שאצליח להתגבר

כולם חוץ ממני, בגיל 14-15 כשהייתי בדיכאון קל

עברתי לאבא ואז עד הצבא היה בסדר אבל בצבא היה לי דיכאון

מגיל 19 ועד גיל 21 כשעברתי למעונות, טוב זה היה קצת לפני גיל 21 

ואז לקראת גיל 22, נתקפתי בחרדת האלו עברו 3 שנים אני על תרופות שנתיים לפני שנה התחלתי להרגיש טוב

ואז שוב הדרדרות  בכמה חודשים האחרונים ודיכאון כבר שבועיים -שלוש

כל פעם אני נלחמת כל פעם זה חוזר, אומרים שלעיתים זה טבעם של מחלות

אבל איך אני אמורה להצליח לחשוב חיובי, איך אני אמורה לחשוב שזה זמני?

הצלחתי להרגיע היום ילדה בוכה בעזרת שימוש בתוארה ובכרטיב קופת החולים 

זה פעל כמו קסם והיא חייכה במקום לבכות, מיד נזכרתי בדודה שלי 

"ילדים צריכים שני הורים ואם לא אוכל לגדל אז אוהב את האחיינים שלי"

וזה מייד העלה לי חיוך

בחדשות דיברו על בעל שרצח את אשתו והתאבד

כמו בכול מקרה כזה הכתבות הייתה על הקיר בורד זוהר

יש להם שתי ילדים, ואני לא ידעתי אם להיות עצובה בשבילהם

שכך הם איבדו את הורים או להיות שמחה בשבילהם שעכשיו יש להם סיכוי

שיאמצו אותם לבית חם ואוהב