זו הייתה פגישה אמתית, לא שהקודמת הייתה מזוייפת במיוחד
זה פשוט שקשה לי לראות נסיעה של 20 דקות כ'פגישה' אפילו עם קבענו את זה עשרה ימים מראש.
הייתי חרדתית כל היום טוב בנוסף לזה עמדו להחליף לי תרופות הייתי צריכה לישון ולקום בזמן אחר
וכמו שכבר אמרתי כל דבר גורם לי ל'תיק' הזה בלב
ניסתי באמת שניסתי להתרכז בעבודת הגשה אפילו הצלחתי לכתוב במאמץ אילעי עמוד שלם
אבל אפילו דברים קטנים כמו שם המחזה ועל מה הוא מתעסק פרחו לי מהראש
וכל מה שחשבתי זה "אמא, אמא ,אמא, ועד כמה זה ישנה את הסדר יום?"
שוב כל שינוי בסדר היום והארגון מלחיץ אותי, אבל לא רציתי לוותר על לראות את אמא שלי בגלל זה.
פשוט אמא שלי מאחרת כרונית, מה שאומר שזה שסדרתי סדר יום לא יעזור לי כלל ועיקר.
להגנתה הפעם היה פקק ועד כמה שאני יודעת אין לה מה לעשות נגד עומסי תנועה
אמא הייתה שמחה לראות אותי,היא הייתה נרגשת ונחושה להסתיר זאת ממני בכמעט כל מחיר
אני מניחה שהיא הבינה את הלחץ הנפשי שלי ופשוט לא רצתה שאני אתרגש יותר מידי,אולי אבא הזהיר אותה מראש.
ישבנו במקום יפה בקצה המסעדה היה שם כל מה שהיינו צריכים אוכל טוב במחיר סביר,מלצרית מדהימה והכי חשוב שקט
מספיק כדי לדבר על הנושאים בצורה אינטמית ,התחלנו מהדבר שהיה הכי קל לדבר עליו דיברנו על החתול המת שלנו נס
וכמה הוא היה מדהים, מעולם לא חשבתי שאמא או סבתא שלי יתאהבו בחתול אמא שלי היא טיפוס של כלב מבוהק וסבתא מצד אמא לא סובלת בעלי חיים (וגם גברים מה שדי מצחיק, כי היא תמיד דוחקת בי להתחתן ובמקביל טוענת שכל הגברים נבלות)
הם עשו לו חלקת קבר קטנה בחצר, אחותי הקטנה כתבה לו מכתב וכולם שמו פרחים.
אמא דיברה על כמה הבית יהיה ריק בלעדיו וכמה הוא חסר לה והסתכלה עלי במבט שיש לו רק משמעות אחת
"הבית ריק גם בלעדייך" .
דיברנו הרבה עד כמה שהנושאים היו לא קלים איפשהו השיחה הייתה קלילה, הצלחתי לומר המון דברים שחשבתי שלא אומר
אתם לא יכולים לתאר כמה קשה לשאול "אז מה קורה בבית מאז ניסיון ההתאבדות שלי" או "אז איך הצלחת להתמודד עם המחשבה שהילדה שלך לא רוצה את החיים, האם את מצליחה להבין מה עובר עלי"
ובסוף דיברתי על השאלה שהכי הציקה לי "אמא , כשרציתי לנסוע לאבא הייתי במצב אובדני, למה לא לקחת אותי עד אליו,למה נתת לי להיות לבד במצב כזה?" ראיתי שהשאלה עושה לה רע, ראיתי כמה היא רוצה לעזור כל יתר היום אז פשוט רציתי להבין
היא הסבירה שהיא חשבה שהחרדות קצת עלו לא שאני אובדנית,והיא הבהירה לי חד משמעית שאם היא תצטרך היא תתפטר מהעבודה
ותשב איתי יום יום רק שלא ישמו אותי באשפוז ,היא תעשה את זה.
המחשבה הזו חיממה לי את הלב,כי זה הראה עד כמה אכפת לה , אבל היא לא יכולה לעשות את זה בלי להכלא לחובות כספיים
ואמא שלי וורקהלית בלי עבודה שבוע לדעתי יגרום לה להשתגע
ובכול זאת , אם יש משהו טוב במחלה הזו שעוברת עלי
נראה לי שאמא שלי שוקלת מחדש את סדר העדיפיות.
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
