מאז החרדות החלטתי שלא משנה מה, אני נוסעת בשבת עם המשפחה של אבא ולו יהיה זה למקום המשעמם ביותר
וכך קראה שמאז ניסיון התאבדות אני מבלה כל שבת עם הבנים,אבא ואשתו בבית הוריה
כשהייתי צעירה תמיד אמרו לי שאין טעם שאבוא ארגיש לא שייכת ויהיה לי משעמם
אבל האמת שהם אדיבים כלפי ועכשיו קשה יותר לשעמם אותי, כל שטות שהאחים שלי עושים גורמת לי לצחוק גדול
אולי לחוסר איזון הרגשי הזה יש יתרנות אני מרגישה יותר קרובה למשפחה.
ולמרות ההחלטה הזאת, כשבקשתי להצטרף לנסיעה המפתיעה לתל אביב, היה זה צעד ענק בשבילי
אומנם עם המשפחה ולאט אבל זו הפעם הראשונה שאני יוצאת רחוק מאז הפרידה מהחבר
כמובן שאני לא נוסעת לבד, ובכל זאת התרגשות רעד ומעט עצבנות אחזה בי
פחדתי שלא ארגיש טוב ואהרוס לכולם ומצד שני, את כל המחשבות האלו איש לא יכול לראות
לקח לי זמן להרגע בנסיעה זו הייתה הפעם הראשונה שהשתפפתי במשחקים עם האחים באוטו והצחוקים
מצד שני עברו שנים מאז נסעתי עם אשתו של אבא וכל האחים ולא עם אבא וסבתא או אבא ועוד אח אחד
או רק אבא ואני.
מתחם "התחנה" הוא השם שניתן לאתר המשוחזר של תחנת הרכבת הראשונה בתל אביב
מי שיבקר שם יגלה את ההיסטוריה הלא מעטה שהאתר ספג במאה וקצת שנות קייומו
ובכל זאת ככל ששותנו יותר עמוק ברחובות הצרים של אזור הרכבת
משהו נראה לי יותר ישן, יותר עמוק, מסתיר סוד, כאילו אז האמינו
שהם בונים אותו לנצח והוא מרגיש כבן כמה מאות
יותר מהכול הפריעו לי מלאי החניות החדשות הסופר תל אביביות גם במחירהם המופקר
אבל עדיין היה יפה, מצאתי לי ספספל ומידי פעם כשהאחים עצרו בחנות כזו או אחרת
יכלתי להתענג על השלווה שבקריאה, האיזור היה מוצל איכשהו
היה נראה לי כאילו הצל עצמו מגיעה מהאבנים של המבנה.
כשחזרנו אבא עשה על האש וחבר שלו ניגן בגיטרה
זה היה יפה וביתי כל כך
הסופ"ש הזה היה חיובי עבורי , הבקרים מאוד קשים עלי עדיין
רואים שעוברת עלי שינה טרופה ושהסדין משלם את המחיר
אני מחזיקה את סבתא איתי כמה שיותר
ובכול זאת מ12 בערך אחרי שלקחתי את כל היותר מידי תרופות שיש לי כי אני בין מעברי תרופת עצבנים
היומים עובריים עלי בצורה חיובית
עשיתי היום עוד צעד אחד קטן אולי לא משמעותי ועדיין בעבורי הוא כל כך הרבה
אבל חשש אחד מנכר בי, אחרי העליות שלי באות ירידות מאוד קשות לרוב
ואני מנסה לא לחשוב על זה, אני מנסה להדחיק את המחשבה
אני מנסה להשאר אופטימית...אבל האמת היא שאני מפחדת