עומקים

אני עדיין חושבת שהפוסט הקודם לא מדבר רק עלי והוא חשוב,אבל יש לי דחף לכתוב.

עוברים עלי כל כך הרבה דברים בבת אחת,אני רוצה להוציא רק אחד מהם.

לא כי אני רוצה להסתיר או להדחיק את השאר, אלא כי הכול ביחד עושה לי סלט לא נעים בראש ואני רוצה לנסות לנשום קצת.

הדברים האחרים קשורים בקשרים רבים אחד מהם קשור למשהו שיקרה עוד כשתי ימים, ועליו אספר אחרי אותו יום.

הכול נראה לי מורכב מידי ממילא רק לדיבור אחד.

עבר כמעט חודש מאז ניסיון ההתאבדות אבי זהיר איתי כמו בפינצטה

אני בשלב ביניים עם התרופות כך שזה חשוב

בכול זאת הייתי צריכה לעשות יחסית הרבה דברים מלחצים לקראת התארגנות

אבי, לאחר שעשה חגיגה אינטימית עם המשפחה חוגג איתנו ועם החברים במסעדה ,הוא בן חמישים 

למרות שאיש לא נותן לו מעל שלושים וחמש ,חלק בגלל שלוות הנפש שנדמה שיש לו.

בעצם זוהי לא שלווה, למען האמת אבי לא תמיד אדם שלוו. מה שיש לו זוהי אהבה חזקה מאוד לחיים

הוא מחובר אליהם באופן מלא רשימת האורחים,משפחה, חברים מכיתה א ברוסיה, מימי צה"ל, מהטכניון ועד לחברים מהעבודה האחרונה.

כל זה הד לכך הוא תמיד מחובר לחיים.

אני בדרך לשינוי ,מסכה או אני אחרת לא יודעת,אבל לראשונה אחרי הרבה שנאה לגוף שלי משהו זז

שלב ראשון: הולכים איתי בקניון הומה אדם,אני לא אוהבת את המקום ,הוא נראה יוקרתי ויפה אבל אני לא סובלת את כמות האנשים

הם חולפים כמפלי אדם כמות הרעש המחרישה עד לרגע שאתה נכנס לפינה הקטנ שלך בחנות,שם אתה כמעט לבד עם המוכרת אבל על זמן האוויר הזה יש תג מחיר, לא רציתי שיבזבזו עלי באמת שלא כי אני תמיד מרגישה כל כך אשמה אחרי,מרגישה שוב שאני עולה להם יותר ממה שאני עוזרת וממה שאני שווה, אבל לגבי המכנס לא הייתה לי ברירה,אנו הולכים לחנות אני אומרת מידה ולראשונה מגשים בחיי מוגשות לי חמש דגמאות מכנסים כולן עולת עלי\

לא בעיות גזרה,לא מידה אחת יותר, ומידה אחת פחות,הכול עולה בדיוק הכול מתיישב נהדר,הבחירה לבסוף הוא במכנס היותר אלגנטי ושיושב יותר חתיכי,לראשונה מזה הרבה זמן בדבר הקטן ביותר אבל אני מרגישה שיש לי בחירה.

סבתא מצליחה לשכנע אותי לקנות שרשרת עם קריסטל סורובסקי והמוכרת משכנעת אותה לעגילים תואמים, בחרתי את הכי גדולים

הגיוני שהסיבה היא שממילא הסיבה היא שזה עשרה שקלים הבדל אבל לראשונה יש משהו עלי שאני רוצה שיראו

שלב שני: שיחה עם הפסיכלוגית מביאה אותי לבכי, פריצה של משהו עמוק וחוסר הסכמה עם עצמי שלא יכלתי להודות בו לפני

אולי כי זה לא מקובל, וכנראה כי חינכו אותי להיות מושלמת וכואב לי שאני נכשלת בזה קשות.

סבתא שלי צובעת לי את הריסים והגבות, כדי שהעיניים יבלטו, אני לא צריכה אחרי הכול יותר מצבע הריסים שלי מעוד ארוכים

ספרנו לפחות ארבע גפרורים לרוחב אבל מפחיד אותי שלא ידלקו.

פעם ראשונה שנתתי למישהי לעשות לי שעווה בגבות יתר הגוף שלי רגיש מידי ,אבל הלך טוב יחסית

את שאר הצורה דודה שלי תיקנה, אני מסתכלת במראה ורואה מישהי אחרת ,עם גבות מוצלחות יותר

שלב שלישי: לוקחים אותי לעשות ציפורניים יום לפני האירוע,וקשה לי להאשים תמיד הייתי בלאגן בענייני ציפורנים

היו לי מלא לקים שכמעט לא שמתי ,לא בלי לעשות מלא טעיות.

גם נהגתי לקסוס אותם צורך אומנתי רק כל קיבלתי השראה לציור, ובין ציפורן לציור הציור תמיד זכה.

אני די מתרגשת זוהי הפעם הראשונה שמטפלים לי בציפורניים מאריכים אותם עם תוספת מלאכותית וצובעים לי

בחרתי צבע שמתאים לתכשיטים ולבגד מעין טורקיז,יוצא יפה כבר יש לי יותר סבלנות

אני באה הביתה אחותי ואשתו של אבא מתפלאות הן אומרות שזה צבע מאוד נועז,לרגע אני מרגישה חזקה יותר

שלב רביעי: קמתי בזמן הכול היה בחדר של סבתא רצים,ומתרוצצים ואני מאפרת את עצמי ואז אנחנו באירוע

רעש ובלאגן עד ,לרגע שאני מסתכלת במראה

המשכתי לשאול את עצמי אם זו אני או מסכה? אבל, היה לי ברור שזו מסכה.

ומן הצד השני ידעתי שאני אוהבת מסכות, היה לי ברור שבחרתי אותה כי יש בה חלק ממני.

הבנתי, לבסוף שהשאלה לא נכונה היא אבל קיום הינדי, מכיוון שהתשובה תמונה רק בדבר אחד מאיפה אתה מסתכל

לקראת סוף האירוע עלינו כל האחים במופע משתוף לשיר לאבא. שרים ביחד הסגנון כוורת, המילים אנחנו והאח הגיטריסט מנגן.

התאמנו מחוץ לאולם חזרה גנרלית שלא מנעה את ההתרגשות אבל הלכה מעולה,הולכים ושבים רובם הורים צעירים שומעים אתנו

קצת מופתעים,קצת נבוכים וקצת תוההים האם הילדים שלהם יעשו את זה עוד כמה שנים...