עומקים

אתמול שינסתי את הנפש שלי חבשתי בפלסטרים ריגשים וקיוותי שהגראוטה שנקרעת המוח שלי תתניע מספיק

כדי שאוכל לעשות רושם חיובי בזמן היציאה הזה, ישנה עמותה שמפעילה את התוכן שלה בערוץ קהילתי באתי לשבת אני ועוד כמה אנשים שנותנים כמה שעות בהתנדבות על התוכנה שדרכה עורכים, אם יהיה לי מזל משרד התקשורות יתן תקציב ואני אתקבל לעבודה שגם נראת לי עם ערך וגם עם אנשים טובים. עריכה כמובן למדתי באמנות, כך שהלימוד לתוכנה הספצפית הלך יחסית מהר.

לא רק שהמוח התניע יפה הייתה לי קליטה מהירה, והצלחתי לעורר רושם חיובי, האנשים שם מקסימים והרגשתי בנוח.

חזרתי עם תחושת סיפוק נהדרת והלכתי לישון.

למחרת קמתי עם חרדות. 

מכאן התחלתי להבין  ככל הנראה לא מדובר רק בפחד שלי מזוגיות

כל פעם שיצוף רגע שאני מגיעה ממש למעלה הראש שלי יפעיל נד,נד 

ויתחיל למחרת בבוקר להיות ממש למטה. חשבתי שהצד של החיים כבר הכריעה לגמרי

אבל נראה שמהרגלים להרס עצמי לוקח זמן רב להפטר ,לצערי נראה שיקח לי עוד זמן רב

אני יודעת שיש ימים של עליות וימים של מורדות, אבל היום שבנתיים הופך מול עיני לאתמול פשוט היה הצפה עצומה של שניהם. 

כאמור אחרי העבודה קמתי עם חרדות ודיכאון,לקח לי זמן רב להתלבש, מהיום אני מקבלת את כוס התה שסבתא מכינה

הרעיון היה שיהיה לי מעט יותר עצמאות הסיבה העיקרית היא שכואב לסבתא לעלות כל הזמן,אבל היא לא אמרה כלום לפני שהמצב שלי השתפר

כמובן שלא יכלתי להגיד לה כלום אבל זה הוסיף למצב רוח הרע, יש ימים שפשוט חיכתי לרגע שתביא את הנכוס לתחושת הנחיצות

בכל זאת היה נחמד שהיא טרחה ובישלה והכינה לי הכול למטה, אז אכלתי אבל עדיין היו לי חרדות שלא הרפו כתבתי בבלוגים רעדתי מול המחשב וניסתי לייצב את עצמי, עד שסבתא ביקשה שאצא איתה לקופת החולים בדרך היא נפלה על הרגל השרירים שלה לא החזיקו

הצלחתי ליצב אותה בסוף אבל הרגשתי רע שזה,מה שגרמתי לה ,שמחתי לפחות שזה לא קרה בחדר המדרגות

היא לעומת זאת, אמרה כמה טוב שהייתי שם שלא נפלה כשהיא לגמרי לבד,לא מודעת לתחושת האשמה שלי

מאותו רגע הלכתי לאט סחבתי הכול (נכנסו לסופר בדרך לקנות מצרכים בסיסים בנוסף לתרופת) והלכתי בקצב צב מחזיקה אותה 

בעדינות אבל חזק.

הקונקרטיות שיכחה את התחושות הרעות.

כשחזרנו הביתה , ראיתי שאמא התקשרה אבל עוד לא היה לי כוח לדבר מולה רציתי לחכות לערב.

והייה עוד מספר לא מוכר שניסתי לברר לגביו ולא הצלחתי אולי אם הייתי מצליחה זה היה קצת פחות שוק.

ערב צליל הפלאפון מתרומם המספר הסודי שוב נחשף, אני מרימה את השפורפרת לשיחה ארוה  וכשסגרתי את הטלפון נמלאתי צמרמורות,לשיחה הזו לא ציפתי.

אמא של ידיד שמכירה אותי גילתה על המצב האובדני שהיה לי, אני לא בטוחה בכלל שהבן שלה יודע, אבל היא הצליחה לדעת .

זה לא עוד סתם הורה מבוגר ואחראי,אלא זאת אמא של הידיד אבל היא גם אמא של הבת שלה שמתה בגיל 14 מהתאבדות.

היא התקשרה אלי היום לקראת האזכרה של הילדה, היא מאוד מחבבת אותי,  היא לא הצליחה להציל את הבת שלה אבל היא רצתה להציל עוד אמא מזה, לא יכלתי להמנע מהמחשבה כמה מעט היה חסר כדי שזאת תיהיה גם אמא שלי. 

היה לי עצוב לשמוע את כל מה שאמרה אבל בבקשה אל תבקשו ממני הכול אני לא מסוגלת.

הלכתי להוציא את הכלב

חזרתי, אמא התקשרה לא חשבתי שאני מסוגלת לדבר אבל התקשרתי עליה חזרה

ניסתי להסביר את המערבולות, התגעגתי אליה בכיתי על מה שסיפרו לי

היא עדיין לא מבינה למה אני מפחדת מהבית, היא אומרת שאני אגיע ואראה את החדר שלי

אני חוששת שאני אבוא ואראה את המקום שבו ניסתי להתאבד

ובכול זאת אני באה אליה ביום שבת, רק ליום אחד אבל מתחילים מאיפשהו