עומקים

עברו שמונה חודשים מאז סיימתי את החלק באמנות של התואר אני מסתכלת מה עשיתי אז ומאז

ואני רואה את הדברים הבאים:

1. "צייר לי חלום"-פרוקיט שיקום בית ספר גבראלי בחיפה,לאוכלסיית מיעוטים

2."הנושא הנדון:קניין רוחני"-תערוכת הסיום של התואר, "מרובעת"-שם התערכונות שלי שם שהוצגה בחלל קטן ומרכזי

3. "אם הלשון בחוץ"-תערוכת היחיד הראשונה שלי,חלל האלטרנטבי הסלונה בתל אביב יפו

4."פנים אל פנים"-תערוכה קבוצתית בברים יאנג אוניברסיטה המורמנית בירושלים,תערוכה לאמנים מתחילים שסיימו את ויצו,חיפה ובצלאל.

5. "נאמנות ובגידה"-תעורכת תרומה קבוצתית לשישה צבעים בחלל האלטרנטבי "הגדה השמאלית" בתל אביב (ששיך בעצמו לעמותת מרחב תרבותי חלופי)

אני מסתכלת על כל אלו ואני חשה השגיות

שזה מרשים אותי כי יש לי נטייה לבטל הכול, כשדברתי על זה עם הפסיכלוגית

הרגשתי ממש רע כי מצד אחד כן הופעתי הרבה ומצד שני לא ראיתי שקל

ואתם יודעים צבעים ובעיקר הבדים עולים כסף

אבל אם יש משהו שלקחתי מהדיכאון האחרון שלי זה את העובדה שלהביע את עצמי יכול להיות חשוב

לפחות בשביל עצמי והיי אפילו עם לי גרוש מזה ,זה לא די מדהים שאנשים אחרים גם אוהבים את זה?

אז החלטתי לעלות לפה את התמונות שעשיתי מאז סיום התואר לא יהיו הרבה גם המצב הדכאוני הקשה עלי

ולמעשה לקח לי חודש כמעט רק לגעת במכחול ובכל זאת לפחות עשיתי משהו

הציורים יצגו לפי סדר כרנולגי כלומר הציור האחרון שציירתי יהיה האחרון ברשימה והראשון שציירתי יוצג עכשיו

וכשתגעו בהן ,הן יגדלו

 *כל הציורים באקרליק 

שם: מריה של האמבטיה

שם באנגלית: Mary of the Bath

מי שימצא מה לא בסדר בשם יקבל חיבוק

אחד מן הציורים היותר אהובים על אמא שלי בנתיים

שם: חשיבותו של מפגש חברתי

שם באנגלית: the Importance of Socail Meeting 

מה שלא רואים זה שיש מאחורה יותר ליכלוכים אפורים של עיר

שם: סוד הגן הנעלם

שם באנגלית:secret garden

שתי דברים שימו לב לכך שיש פה בתוך הציור, ציור קטן של נוף ושמש שצירתי מעין תמונה בתוך תמונה

פה התחיל כבר ההשפעה של התרופות להגמר למרות שעוד לא נראה שאיפשהו התת מודע שלי הבין הרבה יותר מהמודע

שם: רצונות מנוגדים

שם הציור: Different Directions

למקרה שזה לא מובן הדמות עם הראש בקיור זו אותה הדמות שיוצאת מתוך המראה

הלשון הרבה יותר יפה בציור המצלמה סירבה להראות את זה

זה בעצם הציור האחרון שלי

זה שציירתי וסיימתי היום אחרי המצב האובדני כבר

עצוב אבל הופעתי ביותר ממקומות מאשר הציורים שהספקתי לצייר

בלא עבודה מסודרת תקציב עברתי מכמות של ציור לשבוע לציור פעם בחודשיים

בכל זאת יש לי  כמה מסקנות

הראשון שעברתי מדיקנאות למצבים,ממצבים של כמה אנשים שהגעתי לשיא שלי שזה שלוש 

חזרתי שוב למצב של היחיד,המקמות שאני מציירת הם מאוד של בדידות

ושעדיין הנושא של החרדות והלחימה של החיים מול המוות עדיין משפיע על הציור שלי

הפסקתי לצייר תמיד בתוך ריבוע אבל תמיד ריבוע עדיין מופיע בעבודה

הציור פעמים רבות עוזר לי בהתמדדות אין לי ספק שאני כבר לא אחזור בזמן הקרוב לזמן עבודה של ציור בשבוע

אבל אני כן יכול להתקדם יותר, יש לי בד שאבא הבטיח לי ועוד אחד שאקח מאמא לרכבת בשבת 

ועם באמת יקבלו אותי לעריכת וידאו בעמותה אז בכלל אוכל להרשות לעצמי לעבור את מחסום המטר בד

נו..., אז מה דעתכם?