לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עומקים


לחישות קטנות, מחשבות רבות, דברים שעוברים, כשיותר מידי חושבים

Avatarכינוי:  lily_ kane

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2011

קשר משפחתי



בזמן האחרון אני לומדת על חשיבות המשפחה

פתאום למרות הפחדים שלי מהמשפחה שלי המורחבת, שרבים היו רואים בה מהתחלה הרוסה.

למרות כל הסטיגמות אני מבינה, כמה מזל יש לי.


 

כשהייתי בת 12 אנשים ראו בי חריגה כי ההורים שלי גרושים, היום 13 שנה אחרי זה אנחנו הרובץ

ולמרות שזה הרבה יותר נפוץ והרבה יותר קיים עדיין הסטיגמות הן לא נגרמות

אז הנה כמה לנפץ:

 

לא כל ההורים מתגרשים גם מהילדים

לא כל ילד\ה מאשימים תמיד את אחד ההורים

ילד\ה לא תמיד ירגש חיסרון לטווח הארוך אם שתי ההורים טורחים לשמור על קשר.

הורים גרושים שמסתדרים יכולים להעניק יותר אהבה ומרחב בטוח לילד\ה מאשר שתי הורים שהם ביחד ולא סובלים רבים ועוקפים את הבית בצעקות.

 

את האחרון למדתי מהבחור הכי יפה בכיתה ו שהיה אומלל וקינא בי כי ההורים שלו לא רצו להתגרש ולא נתנו לחיות בבית גם לו.

משפחה תומכת גם אם לפעמים מעצבנת זה טוב והידיעה שיש לי אותה ,שיש ימים חמים ובית מפוצץ באנשים עושה לי טוב.

 

אני שומעת כל כך הרבה סיפורים עצובים

הורים מתעללים

הורים שלא באמת שם

הורים מאמצים שפשוט קשה להרגיש אליהם כמו לביולוגים

וזה עצוב לי.

 

ההורים שלי לא מושלמים ובכל זאת הם שם בשבילי מנסים

לא חשבתי כל כך שאכתוב על ההורים אבל אני מניחה שהמפגש ביום שבת עם אמא מרגש אותי

אני תוהה איך כל זה יראה

 

בכל מקרה יש עוד אנשים במשפחה ומיד אדבר גם עליהם

 

 

אולי דוקא בגלל שכולם מחשבים את המשפחה שלי כהרוסה תמיד הרגשתי חשיבות לשמור קשר טוב עם האחים שלי

אני זוכרת שראיתי לילו וסטייץ בקולנוע ופשוט הזדהתי עם לילו הרצון לתמוך בכולם בגלל שיש כל מעט לא להשאיר איש מאחור

אז יש לי הרבה אחים, אני האחות הבכורה כמובן כולם מנישואים אחרים

אבל אני רואה אותם כל יום, אני חייה איתם עבורי הם מעולם לא היו אחים "חורגים" ואני לעולם לא אקרא להם כך

 

כולם יודעים שמשהו עצוב לי ,כמובן כל אחד ברמה אחרת בהתאם לגיל אצל רובם אבל גם בהתאם לרגישות

כי למשל האח הכי קטן בן ה12 יודע הכול, במובן מסוים קצת חבל לי.

הייתי רוצה עוד להגן עליו מהידע הזה מהדברים שיש בעולם, אבל הוא רגיש יותר והוא הבין

 

גם היה לי משחרר שעם האחות הבוגרת יותר בת ה21 יכלתי לדבר

אני מעריכה את התמיכה שלה את הרצון שנעשה יותר דברים ביחד, את העובדה שכל פעם משהו טוב לה

היא מתקשרת לספר לי כמה החיים יפים, היא לא תקרא  את זה אבל אני רוצה שתדע כמה אני אוהבת אותה כמה

אני אוהבת את כל האחים שלי כמה שהם כל העולם שלי

כי ההורים יעזבו מתישהו והם כל מה שנשאר לי.

 

 

 

חיות-כן משפחה זה לא תמיד דבר ביולגי

החתול האפור של אמא זכרונו לברכה תרם אושר ושמחה לבית ההוא יותר מכל גבר שאמא ניסתה להיות איתו

הכלב המדהים של אבא שדורש לטיפום בעיניים גדולות ושחרות יש חום ושמחה ותחושה טובה כשכול היום הוא מסתובב איתי בכל

הבית גם אם הוא לא מרבה לדבר

והחתול הגינגי הוא עדיין משפחה אחרי כל כך הרבה שנים שבהם הוא בבית גם עם אין לנו קרבת דם ורק קרבת אוכל.

 

 

 

 

 

ואחרון חביב אני רוצה לדבר על הסבתות שלי והדודה

 

אומנם הסבתא מצד אמא לא מתפקדת כלפי מאז שאני במצב הזה

אני מניחה שקשה לה לדעת שאני בדיכאון היא לא באמת רוצה לשמוע שהייה לי ניסיון התאבדות

אבל קשה לי להאשים אותה כי זה דוקא בגלל האהבה שלה, היא כמו אמא שלי תמיד מנסה להראות חזקה בכל מצב

אבל האמת שהיא מתבגרת קשה לה ,היא לוקחת הכול ללב, אני עדיין זוכרת את היום שהיא תפסה את הבחורה בבית הספר היסודי שהתעללה בי

עלתה עד לבית שלה והתוכחה עם ההורים עד שחטפה התקף לב מרוב התרגשות.

תמיד נראתה לה עצוב מידי,היא תמיד בודקת את השירים ,הסיפורים והציורים שלי מאז גיל 12

ודוקא עכשיו כשהיא מבוגרת וקשה לה יותר והיא לא יכולה לעזור לי הידיעה שדוקא עכשיו אני בדיכאון בודאי מדאיגה אותה

אז היא מרחיקה את המחשבה ומתרחקת מהמציאות קשה לה להתבונן על האמת הזו

אבל קשה לי להאשים אותה, מי כמוני יודע כמה זה בעייתי להיות רגישה.

 

אבל הסבתא השנייה מדהימה ,הסבתא מצד אבא עדיין מחזיקה את הבית,מבשלת כל יום לכלנו

ואנחנו  לא מעט אנשים. היא הראשונה שהצלחתי לדבר איתה מהמשפחה אחרי הניסיון,היא שכנע אותי לבוא לא להיות לבד

ולא לנסות עוד הפעם להתאבד, עם רגל בעיתית בלי לומר לי מילה לאט בלי להתלונן היא הייתה עולה כל בוקר באותה השעה עם תה ודבש בתוכו להעיר אותי רק השבוע כשהיא הרגישה שמצבי טוב היא ספרה לי על הבעיות עם הרגל ושהיא לא יכולה להגיע כל פעם סיכמנו שאני אקבל את אותו התה כשארד למטה, בכל זאת אני צריכה לפתח עצמאות, ובכל זאת זה קשה לי מטופש ככל שזה יהיה שהיא לא באה

כי זה היה גורם לי להרגיש שמישהו צריך אותי,הייתי ממש מחכה לתה הזה ללשמוע את הסיפור שמזכיר לה המזג האוויר בבוקר

כלום צריכים לפעמים להרגיש נחוצים

 

לגבי הדודה ,היא אוהבת אותי ,היא נראת תמיד צעירה

היא גל של אופטימיות מהלך בדיוק כמו הסבתא מצד אבא רואים שזו הבת שלה

היא עסוקה נורא אבל באה כשהיא יכולה

וחוץ מזה , היא עוזרת לי לסדר את הגבות :)

 

 

נכתב על ידי lily_ kane , 25/3/2011 02:04   בקטגוריות בשורות טובות, היסטוריה, חרדות, חשבון נפש, מחשבות, נפשי, משפחה ודאגות (אותו הדבר), נשיות, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור  
50 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




90,971
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)