עומקים

כשהייתי קטנה הייתי פותחת את "פגישה ראשונה עם גדולי האמנים בעולם" של מייק ונציה

אוהב עלי במיוחד הייה הספר טולוז לוטרק (שאגב בעוונתיו כמוני הושפע מהציור היפני עם כי המסורתי ולא המודרני במקרה שלו )

דבר ראשון משהו בשם שלו תמיד שיעשע אותי, תמיד חשבתי האם "לוטרקי יוון" נקרא על שמו או לא

אבל אני חושבת שעוד מה שאני אוהבת בו זה את תחושת חוסר השייכות שלו

הוא היה נמוך וגמד בעקבות מחלת עצמות ,זה הרחיק אותו מהחברה שממנה הוא הגיעה

החברה הגבוהה שהסתכלה מוזר על השונה והלך לחפש את השונה והמוזר של אז.

אז נכון מעולם לא ציירתי אנשי קרקס או בילתי את הלילה עם רקדניות סטרפטיז 

ואנשים מעודנים מפוקפקים,

אבל עדיין תמיד הרגשתי מאוד שונה, עד התיכון די הייתי מנודה חברתית

ובאמת כשאני משקיפה על חיי ,אני רואה שתמיד התחברתי לקבוצות מסוימות קהילות לא לזרם המרכזי

מנגה,גימריים,קוספלי,אמנים,פאגניזם,בדסמ,פעילות ביסקסואליות ומגדרים אחרים,משוגעי סביבת ראשון ורחובות, ואנשים משוגעים עם התעודות הנכנות.

נראה לי שתמיד חפשתי את השונה המבלבל,הלא מובן.

וגם שם תמיד התחברתי אבל לא התחברתי, הייתי יוצאת באמצע מפגש הייפר להתנתקות כי הרגשתי שאני צריכה להיות עצובה

וגם כי רוב החיים שלי ואולי זה הביטחון בגובהה דשא שלי אבל תמיד הרגשתי שנייה,תמיד הרגשתי שיש מישהו מעלי

שאני כמעט מהחברה ולא בדיוק מהחברה.

זה מתסכל אותי עד היום

אבל רק כשלמדתי אמנות ראיתי בכך שאני יכולה ומסוגלת להיות 

השונה מתוך השונים,יתרון

אמנות הוא עד היום התחום היחיד בחיי שרוב הזמן אני לא מרגישה בו מקום שני כלל

לכן היה לי כל כך חשוב להצטיין בזה.

כשהייתי קטנה אהבתי את טולוז לוטרק ,חשבתי על האנשים השונים שהוא פגש על חייו הצבעוניים ועל חוש ההומור המופלא שלו.

רק דבר אחד לא חשבתי כי על זה מייק ונציה לא סיפר,על כך שאת סוף חייו בילה לטרק בבית משוגעים.

המון פעמים בחיי טעיתי האם אני מתחברת לסביבה הנכונה, רוב הזמן אני מרגישה בנוח בסביבת חברי כרגע.

כשאני בדיכאון יותר קשה להיות לידי,צל אפור מתגנב לליבי ותמיד שואל אותי למה לא יכלתי להיות נורמלית

למה כל פעם שאני מנסה אני נופלת, בדיכאון אני תמיד מפקפקת באנשים שלידי

אבל פעמים רבות מידי הצטערתי שאני לא כמו "הנורמלים" הרוב המדומה שמעולם לא באמת הכרתי.

איפשהו כל האנשים שמחשבים את עצמם, רגילים מצטערים שהם לא מיוחדים בעוד המיוחדים משאבים להיות נורמלים

אבל כלנו שונים במשהו אז אולי אין אדם נורמלי בכלל.

ועדיין אני מקווה לסיים טוב יותר מטולוז לוטרק