עומקים

"יבבה אחת ארוכה כנגד גורלי, קול קטן ומרדני אשר אסר עליי לסיים כך את חיי, אשר דחה את כשלוני. הייתה בו חמימות. היה בו אור, והוא הלך והתחזק ככל שניסתי למצוא את מקורו

עצרתי.

שכבתי ללא ניע.

הוא בא מקרבי ככל שחיפשתי אחריו,הלך וגבר.הוא אהב אותי אף אם שנאתי אותו. הוא נעץ את שינוי הקטנות בנפשי,תקע את רגליו ברצפה וסירב להניח לי."

"את כל שעלה בידי לגלות על קורותיו של ורתר האומלל ליקטתי בחריצות ואני מניח לפניכם, ביודעי כי תיכרו לי תודה על כך. אינכם יוכלים שלא לרחוש הערצה ואהבה לרוחו ולאופיו, ולא להזיל דמעה לגרולו.

ואת, נשמה טובה, החשה אותה מצוקה כמוהו, שאבי נחמה מייסוריו והנחי לסיפרון זה להיות לך לידיד ,אם מחמת רוע מזלך או באשמתך אינך יכולה למצוא לך קרוב ממנו."

הציטוטים האלו מנחים אותי לא אנני מוצאת ידיד טוב יותר והציטוט הראשון שימח אותי לאין שאור, בכלל לאחרונה אני מטביעה את יוגני בספרים ואלה מרגעים אותי בתמורה. בדרך כלכך לא פורמלית ושקטה,מלאת דימיון וחוכמת חיים

אז מה הפלא שספרים מזכירים לי את סבתא מצד אבא, האופטימית והראלית לפעמים.

אומרו שלקיצי עדיין יש רגשות כלפי, אבל לא יכלתי לעשות כלום עם המידע הזה, אני אף פעם לא מבינה את זה באופן מלא

איך אנשים יכולים לאהוב אותי ,כשאני עוד מנסה למצוא סיבה לאוהב את עצמי

אני אף פעם לא הבנתי איך הולך לי כל כך בקלות כשאני מחפשת אנשים איך הם נמשכים אלי 

כשיש רגעים שאני נגעלת מעצמי

אני רוצה להאמין בהם ,אני רוצה להאמין שיש בי משהו, יש אף רגעים שאני מאמינה

אבל אני עוד לא מוכנה לזה.

אולי החוויה הכי חשובה שעברתי לאחרונה ,הייתה גם המקרית ביותר 

כמו שלעיתים קורה בפייסבוק ,הגיעה חבר מן העבר שלי וישבנו לשיחה.

פייסבוק הוא המקום האחרון שציפתי למצוא בו רצינות,או עומק או את עצמי ליותר מחמש דקות.

אבל זה קרה שם בכל זאת, ובשיחה הזאת יצא לי לראשונה מזה מאות להגיד אחד מאותן מאות ואלפי ומיליוני רסיסי מחשבות כואבות שהשארתי אצלי בחזה, משהו ששנים רציתי להגיד לו אבל לא רציתי לנפץ את האשליה שלו מכיוון שהיא הייתה כל כך יפה בעיניי.

ואז לזמן קצר קרה דבר נפלא לו יצא לראות באמת כיצד אני חווה את עצמי, ולי יצא לראות כיצד הוא ראה אותי כיצד אני משתקפת בעיניים אחרים

זה היה מדהים, הוא ראה אותי כמו כל מה שאני מרגישה שאנני וכל מה שאני רוצה להיות

בעייני הפסיכלוגית אני עצמאית כי הנה אני מחליטה החלטות לבד

בעייני אני די אבודה כי אני לא מצליחה אפילו להחזיק עבודה

אני מרגישה שחסר לי הכסף להתחיל עצמאות, אולי ארגיש עצמאית יותר לו אזכה בלוטו

מגוחך ועדיין...קשה לי להאמין לדבריה

לסיום שיר שאני מתחברת אליו לאחרונה, כי הוא מבטא את השמחה והעצב הבלבול והכהות

וכן השם שלו מזכיר לי את הבלוג :)