עומקים

פסח הוא חג של חירות, והוא מעלה לי כמה שאלות קשות

שם הבלוג החירות לחלום, במובן מסוים מסמן עבורי כי אני חולמת על חירות

אבל אני עוד מרגישה שטרם הגעתי אליה, אני לא בעלת חירות נפשית וכלכלית עדיין

אבל אני מלאת תקווה שיום אחד כך אהיה.

אולי זה היום הספצפי הזה שאני אצל אמא שזה מרגיש לי חד יותר

אני מרגישה תמיד לא חופשיה כאן במבחן במבוך,אמא ואחותי ולפעמים גם אני רבות כל כך הרבה

אנחנו אהובת אחת את השנייה והשלישית כל כך הרבה אבל המבוך החיי הזה מלחיץ אותנו הקירות צרים

ואני מרגישה שזה תמיד מבוך למתי שתתפרץ הפצצה שיושבת במרכז, המריבה הרצינית

פשוט תוהה האם היא כאן,האם היא תגיע  והאם היא בכלל רק בראש שלי

מהבחינה הזו החתול היה נהדר הוא היה מפרק את זה

אולי החייה הבאה שתגיע לביתה של אמא תעזור לי להשתחרר מזה

ואני מאוד רוצה, אבל המצברים והשנים כבר כאן, אז אין ברירה זה תהליך

יקח זמן להיות חופשיה מזה, מהבחינה הזו עם כל האהבה שלי לאמא

אני שמחה לגור כרגע אצל אבא.

עבר רק יום וחצי אצל אמא וכבר אני מרגישה לא עצמאית לא מספיקה לעקוב על מהלך הזמנים ונטילת התרופות שלי בזמן

מחשבות על הקאה (ולשמחתי עדיין לא מימוש) והרגשה שאני בצורה אירונית טוחנת פה יותר למרות שיש פה הרבה פחות אוכל

אולי זה בגלל הדוחק הלחץ התחושה שאוטו זה יגמר,אולי זה כי בעיר הזאת יש לי תמיד תחושה שאני יותר בתזוזה מבישוב הקטן

טרם מצאתי את התשובה

אני כל הזמן טועה מתי אני אגיעה אל החירות הזו

אל התחושה הנפלא של חופש, כלכלי, אישי ובעיקר מן הפחדים

אני מבינה כבר והשלמתי עם זה שמתוך הדרך, אני לא רואה היכן אני עליה

יש רגעים שאני מרגישה לגמרי בחיתולים, דקות שאני מרגישה כי אני בסוף הכוחות

ורוב הזמן השכל שלי אומר לי שאני במאצע והרגש שואל באמת, היכן?!

אז לא מתוך הדרך כל שנותר לי הוא לדלג עם נעלי האדומות על דרך לבנים צהובות

אני לא מסוגלת לראות את הדרך כולה ואני לא יכולה כל יום להוסיף ולהרר היכן אני ומתי אגיעה לשם לחירות,לבטחון ,לאהבה עצמית ולסוף הפחד

למרות שחלק מהוונאתי היא שאני תוהה על כך די הרבה אבל התהייה הזו לא מקדמת אותי

אני מנסה במקום בכל יום להוסיף פירור אחד של תקווה של קבלה של הבנה

לפני יומיים כתבתי,אתמול הגשתי בקשה לעבודה זמנית, היום קבעתי לפגוש ידידים

כל יום אני מוצאת דבר אחד טוב לגרש את הפחד וזה אט אט פועל בצעדים קטנים

יש ימים שאני חוזרת אחורה אבל אט אט בצעדים קטנים הדרך קדימה נהיית יותר ברורה