עומקים

אני שונאת את התחושה הזו, אני מרגישה שמשהו ביו שוב נשבר.

קשה לי לדבר על זה, אבל אני מנסה להאחז בחבלי זכוכיות לחיים.

אני מצליחה, אבל נפצעת.

תחושת אשמה, כל כך הרבה מסתכם בזה.

על זה שאני מלאה, על זה שאני לא מסוגלת לעבוד,

על זה שאני שבורה, על זה שאני תופסת מקום בחיים.

סבתא שוב מלטפת לי את השיער ואמרת לי שאני יפהפיה.

איש לא מעיר לי על המשקל

רק אני שופטת את עצמי יותר מידי לחומרה.

אני יודעת שאני יותר מידי גדולה בשביל זה

ועדיין, אני רוצה שאבא יחזור.