עומקים

הסטופר יעצר בשלוש בלילה.

זמן ההגעה שלהם חזרה לארץ.

שבועיים רגועים, אך מתוחים ומלאי המתנה יגמרו.

המון מה אם יגמרו, והגורל יחליט עם יהפכו לאמת או בדיה.

לא עוד לשאול מה אם אבא ירצה לאשפז אותי

לא עוד מה אם דעת הפסכאטרית תיהיה אשפוז

לא עוד מה אם אבא לא ירצה שאלמד תאוריה

לא עוד מתי אני אוכל ללכת לדאיטנית

ולא עוד מתי אני אלך לפסכיאטרית 

ואז אני אוכל להפטר מהחשד המה אם התרופות לא לגמרי עובדות.

אני מודאגת אבל מנסה לחפות על זה במה שצריך לקרות יקרה

כרגע הדבר היחיד הבטוח היא הפשטידה שאני וסבתא הכנו

זה נשמע קצת אנוכי, אבל אולי אם הייתי אנוכית הייתי נהנת מהבית הגדול והשקט רק לעצמי

אבל אני מתגעגת לאבא, אני מתגעגת לאחים שלי

אני רוצה לראות את הפרצופים הנלהבים שלהם אחרי המסע 

אני רוצה להיות מטרוטרת על ידי מאתיים תמונות פייסבוק של הטיול

אני רוצה שהם יעשו רעש 

אני רוצה שהם לא ישארו אותי לבד