עומקים

היום הזה רודף אותי לפעמים רדיפה של ממש.

לפולין בבית הספר לא רציתי לטוס, פחדתי לראות רוחות ולהתעלף.

רוחות אולי לא הייתי רואה אבל הייתי מתעלפת ללא ספק.

מגיל 10 אני לומדת על השואה, פתחתי אינצקלופדית ילדים מתוך הערך בשין

פונה אלי ילד אחד קטן, ידיו מרומת אל על מול רובה.

בן גילי גל של הזדהות ופחד.

פחד שמזדחל מאז כל יום שואה וכנראה כל חיי.

לו הייתי יכולה הייתי מסתררת כל היום אבל לא יכלתי

שירי הרדיו חנקו אותי לשעה ארוכה.

במצב הרגשי שלי, הם הלחיצו אותי עוד יותר

ושוב תהייתי על הקיום שבמילא חולף מהר.

יש לי הרגשה שלימדו אותי מוקדם מידי ועמוק מידי

והיום הזה לוחץ לי על הורידים

לכן החלטתי שהיום יותר מהכול הוא יום טוב לתרום דם

יום חשוב מספיק כדי לתרום לחיים

וכך הייה.