עומקים

מחשבות מתחלפות בקצב מסחרר

הבוקר מקפיא את הרעש

הנשימה קצובה החרדה נמצאת שם

היא כמו מים קפואים ואני רק מנסה להרים את הראש מעבר להם

לא לשקוע בתוכם, אבל גם כשאני לא שוקעת אני יודעת שהם שם.

הערב יותר קל, הערב המואחר זה לא עוזב לפני הצהריים

הצהריים  עוד מתוחים בחבל הזה.

בתחילת הערב יש עוד מחשבות אבדניות,אבל לעתים בהליכה ברגל יש רגע זחוח

רגע שלם ללא מחשבות מלווה לפעמים ברגע על עתיד

שאני כבר לא בטוחה שיש לי