עומקים

חלומות בהלה עוקבים אחרי בלילות ,מעין בלילה בלתי אפשרית של משפטים.

מחשבות שלא היה להם מקום בראשי זמן רב מתחילות לעקוב אחרי.

דיכאון מתחיל לחדור מחדש לסדר היום שלי, במיוחד בזמן הערב.

ואני יודעת שהתחלת החזרות מבית החולים הביתה הייתה הטריגר לזה.

אבל עדיין יותר טוב לי בבית מאשר שם.

ממילא יש יותר מה לעשות בבית

"ככה שהיאוש נעשה יותר נוח"

"לונדון לא מחכה לי".

אני יודעת שהפוסט הזה יותר חידתי ופחות מידי מובן

אבל ככה גם המוח שלי בזמן האחרון