עומקים

(don't you just hate it when israblog just randomly delet your post in the middle for no reason what so fucking ever!)

ולאחר הוצאת העצבים הזו, מצבי יותר טוב!

זה השבוע הראשון (למעשה קצת פחות) שאני יוצאת הביתה מבית החולים, אומנם אני חוזרת לשם כל בוקר עד הצהריים.

אבלל זה ללא ספק שיפור במצב.

חשבתי שיהיה לי יותר קשה לחזור הביתה, אבל אני מוצאת את עצמי עם יותר דאגות כאשר אני בבית החולים.

אני מאוד רוצה לצאת משם, הפסיכלוגית אומרת שזה סימן מאוד בריא מצידי.

עד סוף השבוע אני אמורה לקבל את התשובה של הצוות הרפואי.

הם שוקלים האם לשחרר אותי לגמרי או להשאיר אותי בפיקוח של הצוות הרפואי.

אני די רוצה לצאת משם כבר, אבל אבא שלי נגד, הוא מאמין שאני צריכה יותר טיפול ויותר זמן.

אני מסכימה איתו על זה, אני פשוט לא בטוחה שאני צריכה את הטיפול הזה בבית החולים.

מחלקת יום אומנם נשמעת נחמדה, אבל אולי עכשיו כשאני לא אובדנית טיפול פחות אינטנסבי כבר יספיק.

היו לי הרבה מחשבות על מה אני רוצה לעשות, הרבה מחשבות אל לאן אני רוצה לצאת, ומה אני רוצה לעשות

אבל בנתיים אני משאירה הכול עוד בגדר מחשבות.

אני מתרצת את זה בכך שזה השבוע הראשון אבל הסיבה העיקרית היא שעדיין יש לי חרדות מכל צעד שאני חושבת

לרוב אני רגועה בהתחלה ואז באמצע או בפעם השנייה שאני חושבת על משהו אני מתחילה להלחץ.

הפתרון הטוב ביותר שמצאתי הוא לתת לעצמי את הזמן, או לא יעלים את החרדות לגמרי.

אבל הוא כן יהפוך אותי ליותר מוכנה, אני מקווה שהזמן שעברתי יתן לי גם יותר כלים.

כי מתישהו אני אפול, זה טבעי וקורה לכולם, אני רק רוצה כלים שיעזרו לי לכולם או ליפול על התחת במקום על הראש כמו בפעמים הקודמות.

אז מה המחשבות, ללכת לתל אביב, ללכת או לא להזמנה נהדרת שקבלתי לאירוע חברתי, יהיה לי איך לחזור ,יהיה לי איך להגיע?, לא ברור.

לכתוב את הספרים שרצים לי בראש, לצייר- לפחות את זה טיפה התחלתי, להתחיל ללמוד לנהיגה, להתחיל להתנדב בגן.

טוב האמת שאני את האחרון נותנת לאבא לסדר.

אני יודעת שאולי אני באמת צריכה לחשוב יותר על כיוון של עתיד ותעסוקה, אבל אני עדיין נכנסת לפאניקה מזה, ואין לי צורך בפאניקה

אז, אני מרשה לעצמי להתקדם לאט.

אני תוהה האם זה בסדר שאני נשארת באיזור הנוחיות שלי?, האם זה בסדר שאני מתגוננת וביתית?

מצד אחד, אני יודעת שהעולם לא עובד ככה.

מצד שני, לעזאזל עם העולם אני רק מתחילה להחלם אם זה לא זמן להיות קצת "עצלנית" אז מתי

מה דעתכם?,

מה שכן יאמר לזכותי השתפרתי מאוד בתשבצים אני אומנם אוהבת יותר את המתמטים שבהם (סדוקו,קאקרו,שחור ופתור)

אבל לאחרונה עשיתי פשוט הכל כולל תשבצים ותשחצים.