אני נכנסת למצב שאני קצת חוששת ממנו בגלל זכיות יוצרים ובגלל עניינים אחרים שהאינטרנט מפחיד אותי בהם
מאותה סיבה שאני לא מראה את הסיפור שלי כשהוא לא גמור להרבה אנשים לא הראיתי את המנגה
כמעט ולא שמתי ציורים שלי בדיוואנט ארט וגם לא שמתי עבודות אמנות כי האוניברסיטה ביקשה שלא
אבל סיימתי את האוניברסיטה, התערכות לבנתיים הסתיימו
את השירים שלי למרות החשש חלק גדול מהם אני כן מראה בכמה אתרים קטנים
את הפאן פיקים המעטים שכתבתי אני מראה כמה שיותר.
אז הולדתי מחדש את דף הציורים שלי בדויאנט ארט:
http://lily-kane.deviantart.com/
בעיקר כי אני חייבת להעסיק את עצמי
אני מרגישה את עצמי נעה הרבה אחורה, יותר מידי מחשבות
יותר מדי רגשות שללים ותחושות של כישלון
אני חייבת לעשות את זה גם אם זה לא משמעותי
אני חייבת לעשות קצת משהו בשבילי
אני רוצה לחזור לכתוב ולצייר ולהראות עבודות שלי
ולרשום רול פליי מגוחכים של יאוי
רק משהו כי אני לא רוצה לנוע קדימה אחורה ועוד אחורה
אני חייבת תעסוקה.
אבל בניינו זה גם כיף
ולסיום:
הבטחתי למישהי מאוד חשובה רשימה של דברים שעושים אותי שמחה
הסתכלות על חלקים בעבר שבהם הייתי מאושרת
בניית הדמיות שלי בסיפורים, לחשוב מה היא\או\ הם אומרים, למה הם אמרו מאיפה הם מגעים,מה הפילוספיה שלהם
לצייר את הדמיות שלי
לכתוב פאן ארט
לשיר את השירים שכתבתי ולהרגיש שאני סוף סוף לא מזייפת
לכתוב♥
שאנשים אומרים לי שהם אוהבים אותי
שאנשים אומרים לי שאני מרושעת
כשאני מתנהגת כמו סוטה בצורה מבדרת
כשאני עם אחותי הקטנה מצד אמא
כשאני עם האחים שלי מצד אבא
כשאני עם אחותי מצד אבא
כשאני עוזרת לסבתא במטבח ויש לה הערות סבתא שכאלה, שמזכירות לי את גברת פלפלת
כשאני עם חברים ולא צריכה להעמיד פני לגמרי שפויה
ויסקי עם השועלה
תה עם השועלה
כשבנות שרות לי, אין פאטיש מטורף שלי
כשמלטפים לי את השיער
כשנותנים לי לישון
כשיש לי מישהו\י\הם לעשות איתם קאדל
כשמחבקים אותי חיבוק חזק
כשקוראים לי מקסימה במיוחד אם באותו הרגע אני ממש לא מרגישה ככה
כשאוהבים את הציורים\שירים\צילומים\כתיבה\קול שלי.
כשאני שואלת מאה אלף שאלות מעצבנות ואנשים עדיין נשארים
כשעושים איתי רולפ של יאוי
כשאני שותה קולה
כשאני אוכלת פיצה מהפיצריה בישוב שלנו
כשאני אוכלת סטייק\המבורגר במיוחד מרובינשטיין
ברגעים המוזרים שאני מרגישה קצת יותר שייכת
לא צמתי אם יש אלוהים, יש לו הרבה הסברים לתת לי.