עומקים

מישהי שהייתה איתי באשפוז התאבדה, הפעם היא דאגה לא לפספס.

היא לא הייתה צעירה מידי, מה שהופך את זה למעט יותר טרגי

כי הילדים שלה ובעלה יצטרכו להתמודד בנוסף להורים וליתר קרובי המשפחה שיאשימו את עצמם.

ידוע שכשיש התאבדות במשפחה, זה מכפיל את הסיכוי של הקרובים לו להתאבד.

 את הבשורות המרות האלו,שמעתי בעת שהגעתי לביקור החודשי אצל הפסיכאטר שהוקדם

בזמן האחרון אני חווה רעב מוגבר שאינו יודע שובע, ומן הצד השני אני לא יכולה להקיא יותר

הגשם הכבד מוחק את המוטבציה שלי לעשות הליכות.

התוצאה העיקרית היא מספר רגעים של שנאה עצמית במראה ובעיקר הרבה ויכוחים עם סבתא מצד אמא ואמא.

אוכל הוא נושא שרגיש אצלי מאוד וזה פשוט הגיע לכך שלא היה לי נעים להגיע לסבתא.

בכל אופן אחרי הרבה מאוד התיעציות פנימיות בן הפסיכאטרים הוחלט שיש סיכוי שהרעב הלא מוסבר קשור גם לתרופה

לי אישית זה לא היה נראה הגיוני, גם היה לי חשש רב מלהחליף תרופה שאני מגיבה לה טוב כשהייו תרופות בעבר שלא הגבתי אליהן בכלל.

אבל כשחפשתי אנשים אחרים שהיו על התרופה שלי

הסתבר שהשמנה היא תופעה די נפוצה, למישהו אחד היה בדיוק אותו רעב כמו לי.

בסופו של דבר בחרתי לקחת את זו כברכה התרופה החדשה שנותנים לי היא גם דור חדש יותר מהקודמת גם בסל התרופות וגם לא משמינה

אולי היא לא תעזור לי לרזות אבל היא תתן לי מוטבציה.

לשמוע על אישה שמתה, מכניס את הבעיות שלי לאיזשהי פרופרציה.

כשאני חושבת על זה למרות שהמחלקה שלי הייתה מוגדרת המחלקה היותר קלה,היא לא הייתה היחידה שניסתה להתאבד אחרי

במזל היא פשוט היחידה שהצליחה. וגם עם לא למצב הדרמתי הזה היו הרבה נשים וגברים מהמחלקה שלי

שחזרו למחלקה או למחלקות אחרות, או שוב נגררו לסחרחרה של פרצדרות הדרשות שהות ארוכה יותר עד שהמדינה תעזור להם כגון ביטוח לואמי, סל שיקום וכאלו שעד שלא יעזרו להם לא יקבלו מגורים.

כל מי שקרא את הבלוג המדהים של פגום יודע שלעיתים כדי להתחיל ולהתמודד ובאמת לעשות שינוי דרוש אישפוז אחר אישפוז ,ושנים אחרי שנים עד שמשהו באמת חודר אלייך. זה לא קל להיות בבית חולים, זה לא קל לאבד את החופש לנוע ולעשות כרצונך,זה לא קל להיות בדיכאון, זה לא קל להיות במצב שאין לך שליטה, זה לא קל לקחת תרופות, זה לא קל שהחברה שופטת אותך, שאתה יודע שאתה עלול לאבד אנשים, זה תהליך שיקום עם לא מעט מחיר אבל אתה מרוויח את החיים שלך. 

זה תהליך כל כך לא קל ולכן אני כל כך נעלבת מזה שיש עדיין אנשים שחושבים שאנשים הולכים לאשפוז רק בשביל צומת לב.

אז כן המדינה לא הכירה בי כפסיכוטתית רק כנירוטתית כנראה, הם נתנו חותמת של הפרעת אישיות גבולית, אמרו לי לקחת פסיכולוגית לבד

וזרקו אותי לדרכי בלי שום תמיכה ממשית. אבל כשאני רואה שאחרים דורכים במקום אני מרגישה ורואה שאני מתקדמת שבדרך שלי יש לא מעט טוב ודברים חיובים ולכן ברשותכן, הייתי רוצה למנות אותם.

1. משפחה תומכת- אבא שלי היה כמעט על ערב בחודש הראשון של האשפוז, גם כשהוא לא יכל אז הגיע אשתו, סבתא שלי ואחותי. לפחות פעם בשלושה ימים בכל יום במשך כל תהליך האשפוז כדי שחלילה לא ארגיש שזרקו אותי לבית חולים כדי להפטר ממני. אמא שלי הגיעה כל שבוע ברגע שחזרה לארץ, למרות שיש לי ולה המון מחלקות תמיד ניסנו לעבוד על הקשר, היא מעולם לא ויתרה אלי גם עם לא הסכימה איתי.

אני רואה כל כך הרבה אנשים יקרים לי שנופלים כי אין להם משפחה תומכת, אחרים הרוסים כי הייתה להם משפחה מתעללת.

אני רוצה לחבק ולעזור לכולם אבל אני יודעת שהכוח שלי הוא מוגבל על שנים של הרס. אני רק נותנת להם כמה שאני יכולה וכמה שהם מבקשים לקחת

2. חברים קרובים- חלק מהחברים שהכירו אותי מקרוב אכן הלכו ברגע שהייתי אדם עם בעיות ועומק ולא רק אדם מצחיק שכיף לבלות אתו, אבל המעט  שנשארו שבאמת שם, אותם אני מעריכה, אלו אנשים שאני רוצה סביבי.

3.תמיכה גאה- פעם בשבועיים אני הולכת לקבוצת תמיכה ביסקסואלית, כמו כן התחלתי ללכת לכמה פעיליות של המרכז הגאה והחלטתית שאני אנסה להגיע לקבוצת הקריאה הקווירית פעם בחודש. וזה נחמד להגיע למצב שבו אנשים בכל מיני שלבים של קבלה של עצמם כמו שהם נמצאים חלקם דומים לי חלקן שונים העיקר להבין קצת יותר שאני לא לבד.

4. אמנות- כמה אנשים אתם מכירים שמגעים לבית חולים נפשי כי הם מרגישים שאין להם סיכוי בחיים ויוצאים עם המלצה לתואר שני ,מלגה ומישהי שמאמינה בעבודות שלהם ומנסה לדחוף אותם לגלריות. הדבר שאני הכי רוצה לעשות בחיי הוא ליצור והתחושה הזו שהנה אני אוכל לעשות את מה שאני רוצה ויש מי שמאמין בי היא פשוט לא נתפסת עבורי, זה נס בקנה מידה שאני לא יכולה להכיל, אבל לא מוכנה לשחרר.

5. מזל- כשהייתי צעירה, רב תימני וכבד ראיה חשב שאני בן. הוא שם עלי עלים של צמח בעל ריח מדהים ונתן לי את הברכה הבאה

"איפה שלא יהיה לך טוב, יהיה לך מזל. איפה שלא יהיה לך מזל, יהיה לך טוב." עכשיו אני לא יודעת כמה אני מאמינה אבל זה ידוע שאני ברת מזל בצורת שהן בלתי יאומנת , אני חושבת שהסעיף הקודם ממחיש זאת, אני רק תוהה האם יהיה מקום שבו אני גם ארגיש טוב.

6. חיות- בשני הבתים של שתי ההורים שלי יש כלבים פלאפים ומלאי פרווה ובנוסף לזה בבית של אבי יש גם חתול גינגי רזה מידי אבל שמפרפר בצורה מושלמת כשמלטפים אותו, אני לא יכולה להסביר אפילו עד כמה אני קשורה לחיות האלו. עד כמה פעמים הסתכלתי עליהם והחלטתי שיש בשביל מי לחיות.

*7. שכר- נכון נשמע מוזר כי אני לא בדיוק עובדת במשרה קבועה, אבל כאמור הממשלה לא הכירה בי מה שאומר שכשאני כן עובדת כמו בשבוע שעבדתי אני מקבלת לפחות את שכר המינמום 21.4 לשעה ולא 25 שקל לארבע שעות, 7-8 שקל לשעה, והכי גרועה התשלום לעובדים בתרבות עבודה בתוך בית החולים ב3 שקל לשעה כולל לעבודות לא קלות כמו של ניקיון המטבח והכנת הכביסות. 

כמו כן לא משנה כמה העבודה שלי תיהיה משעמת היא לא תכלול ספירת מסמרים,חרוזים וכדומה.

8. עבודה- אני מתחילה אחת ביום שלישי, היא זמנית ועם לא ילך לי שם, יש לי כבר מקום חלופי שאני חושבת עליו אבל היא קרובה לבית, משתלמת כספית כי יש לה יחסית הרבה שעות. ואם כן ילך יתכן שישלבו אותי באופן יותר קבוע.

9. אקטביות- נסיעות מרובות וצילומים ברחבי הארץ, קבוצות התמיכה,דיבור מורחב ודיבור גלוי על פמינזם, על חשיבה חברתית, ועל קהילתיות בכלל.

10. סקס ואינטמיות- פשוט לאחרונה יוצא לי הרבה יותר משאני רגילה ,בהתחשב בזה שבתקופת הדיכאון היה לי חצי שנה של א-מיניות אני לא מופתעת.

אני רק שמחה שאני יחסית זהירה ושמחה עוד יותר שאני לא בהריון.

11. זוגיות- אז יש לי זוגיות עם בחורה, זוגיות פתוחה ביותר שלא הייתה מסתדרת בשום אופן במסגרת סגורה. את זאת אני יודעת כי אין חכם כבעל הניסיון ואני מכירה אותה כבר כמה שנים. למעשה רק לפני כמה חודשים נפל לי באמת האסימון שזה הפך מידידה עם המון נקודות יתרון לקשר של ממש

אני רואה אתנו זקוקות יותר אחת לשניה, משוחחות יותר, מבינות יותר אחת את השנייה ונמצאות באותה הסירה.  כמו כן מפגישות פעם בחצי שנה הגענו לפגישות של פעם בשבועיים. מעולם לא חשבתי שאני אהיה בזוגיות פתוחה אני די קנאית, אבל זה פשוט לא ככה אתה . יש בזה משהו מאוד פתוח והמון חופש וטוב לי עם זה. אני לא יודעת עם אני אוהבת אותה בצורה המסורתית של המילה, אבל יש לי אליה המון רגש. ועכשיו כשנפל גם לה האסימון שזאת זוגיות, נחמד לי.

12. יצירה- אחרי לא מעט זמן של מעצורים אני מרגישה את עצמי חוזרת לאט לאט ליצור בעוד הצילום לא ממש נעצר הוא בהחלט השתפר, ובציור הבד חזרתי שוב לגעת בשמן,כמו כן אני משתתפת בפרויקט של בת הזוג, היא אגב מגדירה את הציורים שלי כ"אמנות חזקה שהיא לא אוהבת אבל לא יכולה להתעלם ממנה" ובמידה מסוימת הפירוט הזה יותר מחמיא אפילו מאם היא הייתה אומרת רק "אוהבת".

13. לא נתקעת במקום- אני רואה כל כך הרבה שחוזרים אחורה, אחרים שלא מצליחים בשום אופן לשבור תבניות וברור לי שאני מתקדמת בצעדים כל כך קטנים אבל לא אכפת לי, כי אני מתקדמת, כי אני כבר מסוגלת לראות סוג של עתיד

14. הפסיכלוגית- זו הפסיכלוגית הראשונה שהצלחתי לדבר איתה על סקס, מגדר, ובדסמ. היא מעולה.

15. אתם- אתם שקוראים את הבלוג, כל האנשים שמדברים איתי בצורה יותר פרטתית על מה שעובר עליהם במייל ובכלל כל מי שמנסה לתמוך בי

אלו הן הברכות הקטנות שלי ומה הן שלכן?

*אני מרגישה צורך להעיר שלמרות הסכומים הזועמים והעבודות האולי מגוחכות מדובר בעיקר בהקנייה ולמידה באמצעות מעשים לאט לאט לעבוד, כמו כן זה לא מקור ההכנסה היחיד של העובדים הללו שכן הם מקבלים קצבה מביטוח לואמי.