עומקים

בוא נוציא את זה עכשיו כל עוד יש לי את היכלות לכתוב

לא התקבלתי לבצלאל לתואר שני, לפחות זה מה שנראה בנתיים

אולי לא עשיתי רושם טוב כמו שחשבתי בראיון

או שכן עשיתי רושם טוב אבל רושם של פריק שאו, מעניינת אבל לא משלנו.

כל הזמן פחדתי לכתוב את זה כאן

כאילו אם אני לא אכתוב את זה כאן זה לא יהיה אמיתי

אני יודעת שאולי הם עשו טעות, אבל אני לא ממש מהמרת על זה

בכול זאת כל פעם שאני צריכה לחפש עבודה

אני נרתעת, במין מחשבת "אבל מה עם" שכזאת.

אני נעה כל הזמן בין תחושה של אבודה לחלוטין למין תחושה שהכול בסדר

ואין לי מושג של ממש מה משניהם יותר נכון, אבל האמת איפשהו באמצע אני מניחה.

לא יודעת איך לספר את זה לאנשים, למשפחה לצד שלא יודע

אני תוהה איך אבא מסתכל עלי עכשיו, אני לא ממש רוצה לדעת איך אשתו מסתכלת עלי.