עומקים

הגיע הזמן לכנות אכזרית,

לפעמים נדמה לי שאין סוג אחר של כנות ממילא.

אני לא חלק מהשיקולים שלו,

או לפחות כבר לא חלק מהשיקולים שלו.

הוא הביעה בעבר רצון להיות שם כשכואב לי וקשה לי

אבל די ברור שהוא כרגע עסוק בעצמו

ולא יכול להיות שם בשביל

במידה מסוימת זה גם לא פר לבקש ממנו.

הוא מתחיל לעבוד וללמוד,

אני כל כך גאה בו.

אני יודעת כמה זה קשה למצוא ולהתרגל לעבודה

אני רוצה שהוא ירגיש שווה בזכות עצמו.

לפעמים הוא נותן לי להיות שם בשבילו

אני רוצה להיות שם בשבילו הוא 

הוא מרגיש צורך לדעת שהוא יותר מסקס

והוא כל כך הרבה יותר.

הוא אומר שיהיה לו זמן בשבילי עוד חודש.

יש לו זמן לחברים עכשיו.

ולהפגנות כמעט תמיד.

אכפת לו,

אני לעולם לא אהיה מקום ראשון.

הוא אומר שכולם אצלו באותו המקום

אבל אני מרגישה שאני מתחת לכולם.

עוד שנה וקצת, הקשר כנראה יחלש מעצמו

כי הוא ילמד באוניברסיטה ויהיה כנראה באיזור אחר ורחוק ממני.

הוא היחיד שיבין ויקבל את כל המזורות שלי

אני יכולה לעזוב את זה כי זה לא מושלם

ואף פעם לא יהיה מושלם

או שאני יכולה לקבל את החיים כמו שהם