עומקים

אזהרה: הפוסט הזה מכיל טריגרים ומצבים קשים

בכול פעם שאני באה לחשוב על יום כיפור אני חושבת על חשבון נפש

החשבון הזה בעיקר בא בין עצמי לעצמי

היות שאני לא בטוחה אם יש מישהו מעבר

רוב הזמן גם אני לא מרגישה צורך להתנצל על איך שפעלתי כי אני מאמינה שעשיתי 

הכי נכון לעצמי, ואם לא עשיתי הכי נכון לעצמי הבן אדם היחיד שאני אמורה להתנצל מולו זאת אני.

אנחנו חיים בעולם מאוד מורכב, אני חושבת שבצורות רבות הקיום בעולם היום, מורכב יותר משהיה אי פעם.

ואני חושבת שאנו בחיים לא נצליח להגיע אל כל הזוויות שלו.

אם להודות על האמת : דיכאנות,חרדות ומחשבות אובדניות אני נושאת איתי במשך שנים.

אם כל האופטמיות אני לא חושבת שיש אדם אחד שלא חשב על כך שהוא "רוצה למות ולגמור אם זה כבר" לפחות פעם אחת.

אבל יש הבדל בין לחשוב ללעשות,כולנו בורחים למחשבה הזו.

אבל הישום של זה בא ממקום אחר , מקום כואב.

עברה בערך שנה מאז שהשתחררתי מבית החולים הפסכיאטרי ,נכון מחלקה פתוחה נשמע פחות גרועה.

אבל איש לא הולך לבית חולים סתם, לא רגיל ולא פסכיאטרי.

אני יצאתי בסדר המקרה שלי נחשב ל"קל" (ואני עדיין מתקשה להבין איך חרדות, דיכאון ואובדנות נחשב לדבר קל)

ואומנם הייתי שם ביחס לדבר הקל שלי הרבה זמן 3 חודשים,מצד שני רוב האנשים שיצאו מהר חזרו בסוף.

אחת הנשים שהיו איתי יצא מהבית חולים חזרה הביתה והתאבדה שם.

כבר הייתי בחוץ כשזה קרה עדיין לא ידעתי איך לאכול את זה.

הפעם הראשונה שיצא לי לראות מבחוץ את מה שרציתי לעשות במלוא העוצמה.

היה לפני 9 חודשים בערך כשידיד שלי התאבד, הוא היה אדם מיוחד, הוא נתן תחושה שאם לו יש יכלות קיום אז לכל אדם ששונה יש יכלות קיום.

והוא היה שונה ,מוזר,חזק ונפלא. הוא היה האדם האחרון שתצפה שיתאבד.

כשהוא מת משהו בבטחון הזה שלכולם מקום תחת השמש מת איתו.

ראיתי את אמא שלו בלוויה אישה דתייה צועקת שאין אלוהים.

מתעלפת מול הקבר של בנה, בנה היפה ,הענוג, בנה שכבר היה לגבר. 

ארוסתו מחזיקה בשיערו הארוך מלטפת את מצחו מחכה שיתעורר מחלום הנצח הזה.

אבל העור שלו כבר לא נראה חי, זה תחושה בלתי נסבלת לראות את אחד האנשים היותר חיים שהכרתי כל כך מת.

ראיתי את אמא שלו וחשבתי כמה בקלות זאת הייתה יכולה להיות האמא שלי,הקלות הזאת הייתה בלתי נסבלת.

חייו היו מסובכים ואני לא מאשימה אותו, אני מקווה שמצא את השקט שחיפש.

בכול זאת עברו 9 חודשים וכל פעם שאני חושבת עליו יש לי מין חור בלב,כעס וחוסר שלווה.

ובפעם הראשונה אני מרגישה בצורה מוחשית את השפעת הרצון שלי למות על הסביבה מבינה מה זה היה עושה להם.

עוד דבר שעשיתי למען חשבון הנפש האישי שלי,הוא קריאת היומנים של מיתר שרף

מיתר הייתה בת 14 במותה ,הכרתי את אמא וכשהיא שמעה שאני אובדנית.

היא חששה לי, היא לא הצליחה להציל את בתה ומתוך המקום הזה היא רצתה להציל אותי

לדעתי לא היה לה את הכלים אבל היא דברה איתי וניסתה ונתנה לי את היומנים של בתה

שלא מזמן הוחלט לשחררם לחופשי על ידי בית משפט והם נמצאים כאן:

http://mesha.org/cochavit-hazafon/

אזהרה חשובה היומנים האלו מכילים טריגרים ודברים קשים רבים.

בזמנו הפסקתי את הקריאה באמצע כי היא הייתה מאוד קשה לי.

זה היה שילוב של סקרנות לאיך מרגיש המוות, בתוספות קשיים רבים

ילדה בת 14 שחשבה על מוות, אונס ,מנעה מחברתה למות והרגישה בחייה ריק.

"אני מתפלאת איך אני מצליחה לשמוח, באמת! ובכל זאת "למות מבפנים" לצחוק ולהשתולל כמו כולם. כמו עוד ילדה רגילה, כל כך רגילה"

"אין לי דמעות אין לי רגש [...] כבר אין לי בכלל רעיונות אני ריקה ראש ריק לב ריק כמו תחפושת בלי נשמה

כמו כוס בלי מים."

אני תוהה האם מעבר לעוני ולקשיים עם המשפחה היא עברה משברים נוספים דומים לשלי,האם הטרידו אותה?,האם אנסו?

ומצד שני, מתישהו מגיע מנוחה למתים, היא לא כאן לשאול אותה ודי לחטט בגוויה.

אמא שלה לא ידעה מה לעשות היא הגישה כנגד עצמה כתב אישום בוא היא אכזבה כהורה

היא בית המשפט הכי נורא שלה, והיא מצאה את עצמה אשמה בהכול.

 יש גבול למה אנו בתור הורים יכולים לעשות, אנו לא יכולים לנחש אם אין אותות מצוקה, הלוואי שיכלתי להגיד לה זאת

אבל אני יודעת שהיא לא תקשיב,כי זה כואב מידי.

היא עשתה למען בתה את הדברים האחרונים שיכלה שרפה את גופת בתה כפי שזו ביקשה , ופרסמה את יומניה.

שתי הבקשות האחרונות של מיתר. כשהיא שמעה על הצורות שלי היא הגיעה עד אלי.

בסופו של דבר אני לא מתתי, להתמודד עם אמא שקולה היה לא פשוט אבל אולי זה הזיז אצלי דברים

וכולי תקווה שהשארותי בחיים מביאה לה מעט שקט.

אז בוא ניהיה רגע כנים, הרי זה חשבון נפש: כן עדיין יש לי ימים רעים, עדיין קשה לי

מתסכל אותי שלא התקבלתי לאן שרציתי ושאין לי כרגע עבודה

כמו כולם גם לי יש עדיין מחשבות על המוות, לפעמים אפילו מחשבות כבדות

אבל אני מודעת עכשיו כמה זה קשה לסביבה שלי, מה זה יעשה לחברים

ואני לא חושבת שאני אעשה משהו מזה.

כשאני מנסה לחשוב על משהו לטובה אני רק יכולה לחשוב על הידידה שביחד עם חברים 

עזרתי להציל חודשיים אחרי שיצאתי מהאישפוז, לשמחתי למרות האמירות שלה

היא חייה עד היום והיי, גם אני חייה.