השבוע
מסתיים לו בעצלה ועייפות
השבוע הזה
היה טוב עבורי ולמרות זאת סטטי למדי
שום דבר לא
השתנה יותר מידי
נראה
שאפילו המשקל שלי מסרב לזוז יותר מידי
אבל היי
לפחות הוא לא עולה.
אח שלי עדיין בבית חולים את כל מה שפחדו
לומר לנו מול הפנים אמרו חלקית
שבר פתוח זה לא באמת נפילה כזו קלה, עור
וגידים צריכים לשקם את עצמם
העור שהושתל מתקבל לגוף אבל בקצב איטי
ממה שחשבו
סבתא אמרה שסטטיסטית כל מי שירכב על
אופנוע יקבל פציעה בסדר גודל כזה או אחר.
העניין קצת עצבן אותי כי אני בספק באילו
מחקרים סבתא שלי הייתה, יחד עם זאת לא יכולתי להימנע מהמחשבה
ששלושת האנשים היחידים שהכרתי עם אופנוע
היו בתאונה, וסבתי הכירה יותר אנשים בזמנה.
אחותי הקטנה מצד אמא חולה כך שהסופ"ש
יהיה שקט ולא רווי פעילות אבל עדיין שמחה שהגעתי
במטרה לשפר את איכות הקריאה שלה מ'דמדומים'
הבאתי לה את 'ראיון עם ערפד' של אן רייס
אבל לא סתם אלא בכריכה קשה ועם התיאורים
כפי שהיו לפני יצאת הסרט, אני מפחדת בטירוף שתאבד את זה
אבל זאת מטרה חשובה.
מאוחר יותר אני גם ישפר את השקפתה
הקולנועית עם הסרט הזה ועם fight club
אבל קצת יותר מאוחר.
השיחה שניהלנו בשני הבהירה לי כמה אנחנו
דומות,
חלק ממני שמח מזה , וחלק אחר רוצה שהיא תהיה
שונה.
שהיא תתאים יותר לחברה שתהיה מסודרת
ממני.
אבל היא רוחנית,מוזרה ואוהבת חנונים
כמוני
בהרבה מובנים אני רואה בה גרסה טובה
יותר שלי.
סלפיד אגב מחמיאה לי מאוד בכך שהיא עושה
אלי את אחד ממחקרי האוניברסיטה שלה
היא יושבת פה דוממת בשעה שאני מקלידה
מילים אלו.
אני עם הפנים למסך ואני עדיין בטוחה
שהיא מסמיקה.
ארקרדו עובר שינוים גדולים ואני רק
יכולה להגיד מרחוק כמה אני גאה בו
כמה אני מקווה בשבילו לטובה ומחזיקה
אצבעות.
אני רוצה להיות לצידו יותר, אבל אני
יודעת שעליו כרגע להתרכז בדברים האלו.
כולי תקווה לראות אותו לפחות בסופ"ש הבא.