עומקים

מתקשה להוציא מילים לרגשת שוב,לפחות באופן מסודר או קבוע.

לאחרונה אני הרבה יותר שקטה, כמו הילדה שהייתי פעם.

אנשים מניחים שהתייצבתי ,אני מרגישה שזה רק שקט מאחורי הסערה.

נפגשת עם מישהו ביום שני למרות שאין לי שום ציפיות מזה 

עדיף מלהשאר בבית לבד.

בכלל מאז שהגעתי לעבוד בתל אביב אני יוצאת הרבה יותר

אני יכולה ללבוש מה שאני רוצה

נראה כאילו מיניות ומגדר הם טיפה פחות סיפור

ופתאום אני מבינה את האפיל שיש לעיר המתפוררת הזו .

חבל שהעבודה הז זמנית, הבנות שם מגניבות אפילו הזמנו כולנו פיצה ביחד.

מוזר וקשה לי לגור עם אמא אבל אין לי תקציב לגור לבד.

משתדלת להסתכל על החיובי נושמת את הריח של החדר שהוא כל כך אני.

וחולמת על מגורים רחוק מהמשפחה.