עומקים

היום לקחתי פסק זמן מהתנועה המתמדת של חי בגלל האזכרה של סבא.

עמדנו שם ,אמא , אני, סבתא, הדוד ואחותי הקטנה.

כשאני לוחשת לדוד בשקט מילים בערמית ,ואז בעברית והוא אומר אותם בקול.

הפעם האחרונה שראיתי את סבא שלי מצבו הייתה בלתי אפשרי

הוא היה בבית חולים מרותק למיטה, ומחייך

הוא התעקש לקום כשהרופאים לא הרשו ולצעוד איתי עד לחלון.

הוא לא חייך סתם זה היה חיוך מהלב ומבריק.

אספר לכם שהמיטה הזו הוא הספיק לקום שוב.

כנגד דעת הרופאים, על המחלה הזו הוא התגבר.

הוא אומנם מת כמה ימים אחרי אבל במיטה שלו,בשינה שלווה.

שלו כמו האדם שהוא היה.

כל התוכניות שלי להיום בוטלו פרט לאחת שפשוט שונתה

יצאנו לטייל עם הכלבה הנפלאה שלנו

אני,אחותי וידיד טוב.

העפנו בלון סיני,זוהר כתום עף לשמים וחיבק את הכוכבים.

ואני מצאתי את הדרך שלי באמת לחשוב על סבא, על האיש שהיה.

ומכיוון שלא כולם מכירים בלונים סינים