עומקים

את חג ה"שנה החדשה" (אתם יודעים הדבר הזה שיגידו שוב בסוף דצמבר) היהודי המשפחה שלי לא תחגוג ביחד.

האמת היא שאני מדברת בעיקר על הצד של אמי.

כל חג משפחתי גדול אצל אמי תמיד נגוע בסימן שאלה ומתח שעליו אסור לדבר באוויר

אבל אני מרגישה את זה כל חג שבו אני כאן.

אני תמיד מתפללת לעוד קצת אורחים , רק שלא ניהיה לבד.

אולי זה בגלל שאנחנו כל כך מעט א/נשים שכול אחד שחסר מיד מעלה עניין

כל אחד שצריך ללכת טיפה מהר. או שלא יושב כמו כולם.

אולי זה בגלל שכשאנחנו כל כך מעט, שאנחנו מסתכלים לכל אחד בעיניים

וכל עניין קטן של אי הסכמה מקבל עוצמות.

אולי זה כי יש על שולחן המשפחה כל כך הרבה דברים עליהם טאבו לדבר מאשר

שיש לנו באמת כן לדבר עליהם.

השנה הזו, המשפחה הקטנה ממילא שלנו תיהיה עוד יותר קטנה.

אמא שלי לא מדברת עם סבתא שלי, מאותם סיבות שבגללם לא  דברתי עם אמא חצי שנה לפני 7 שנים.

וחזרנו לדבר חצי שנה אחרי רק אחרי ששתינו השתננו.

העניין הוא שאמא שלי לא חיכתה כמה שנים אלא ספגה את סבתא שלי 60 שנה .

60 שנה של חוסר הערכה, לא משנה כמה היא השתדלה עבור סבתא זה לעולם לא יהיה מספיק

כי תמיד יהיו סטנדרטים שהיא לא מצליחה לעמוד בהם.  אמא שלי לא יכולה לשבת להביט בעיניים של סבתא

כשהיא יודעת כי אמרה עליה דברים מאחורי הגב אחרי שהיא עזרה לה,לאכול את ארוחת החג ולהתנהג כאילו כלום רק עוד טאבו שמסתתר מתחת למפה הלבנה.