עומקים

ארקרדו היה חולה זמן רב

לסבתא כואבת הרגל

לאמא פריצת דיסק

ואפילו אחותי חטפה שפעת עונתית.

מהסיבות האלו בתקופה האחרונה יצא לי לעזור יותר לסבתא

לעזור יותר בבית

ולא לראות את ארקרדו תקופה ארוכה מהרגיל.

הבנתי שהוא בסביבה אבל גם במצב של מורכבות משפחתית.

לא חשבתי שהוא יבוא אבל כן רציתי לראות אותו.

אני כבר הייתי בטוחה לחלוטין שהוא לא יבוא, למעשה כבר ישנתי.

כשלפתע אחותי הקטנה הדליקה את האור "לילי הוא בא"

ראיתי את החיוך מתפשט על שתינו.

ארקרדו כבר מרגיש חלק מהמשפחה

אפילו הכלבה שלנו התרגלה אליו.

אני לא לגמרי יודעת, ולא לגמרי רוצה להסביר את זה

רק ידיעה פשוטה שכשהוא כאן אני יותר שמחה.

התגעגתי אליו,לקול שלו ,למגע שלו,למחשבות הרעומות מידי שלו.

הוא הגיע בתקופה שאני מרגישה יפה,

הוא לא ראה אותי בתקופה כזו לפני,

ובתמצית הקטנה שהייתה לנו היינו יפים.