עומקים

סבתא בבית חולים

מתכוננת לניתוח בגלל מחלה פיזית.

ואני שם אתה מאכילה אותה בכפית

ומספרת לה ולעצמי וליקום שהיא תעבור בסדר

בעוד היא מסכימה בהתלהבות

ואנו מדברות על כך שהיא תקיים את הבטחתה

(שעד אותו רגע לא ידעתי עליה) לקנות לי נעליים ליום הולדת

אחרי הכול בטח עד שהיא תעבור את השיקום כבר יהיה איזשהו מבצע עונתי

כשחזרנו הביתה אמא אמרה "כשהייתי צריכה לעבור ניתוח בעצמי, הייתי הרבה יותר רגועה".

ואני חשבתי על הנסיבות השונות מאוד שהייתי בבית חולים.

ולא יכלתי להמנע מהתחושה של, כן...דוקא כאשר אנחנו לא עוברים את זה אלא מתבוננים מהצד זה יותר קשה.

כי אנו הנשארים מאחורה אם משהו קורה.

מצד שני אני בטוחה שהניתוח והשיקום יהיו לה קשים

אבל קודם, לנשום עמוק ולחכות שהכול יקרה בקצב שלו.