עומקים

לאחר יותר מעשר שנים של כתיבה

הבלוג הזה מרגיש כמו חלק מהD.N.A שלי

אני אוהבת לכתוב פה, מעין תחושה של שחרור מכול הלחץ

אבל בזמן האחרון נוכח הלימודים של התואר, העבודה והחיים הרומנטים ,והאישים.

אני מרגישה שאני כותבת במקרה הטוב פעם בשלוש שבועות בערך בזמן האחרון
וזה שאני פשוט ישאר את הבלוג הזה שהיה בחמים, שקיבל אפילו פעם אחת הכרה מן העורכים

ובעיקר שחלק מחיי כבר 12 שנים להעלמות ושיכחה של הזמן נראת לי אנטי קלמיטתית בצורה נוראית.

אני לא אותו אדם שהייתי כפתחתי את הבלוג השתנתי מגיל 12 המון
ובכול זאת יש הרבה