עומקים

בתחילת השנה עשיתי בדיקה גנטית לגילוי מוטציה לסרטן השד והשחלות

היום התקשרו לספר לי שאני נשאית

ואתם האדם השלישי שאני מספרת לו, ספרתי לאמא שלי שעברה סרטן השד ודחפה אותי לבדוק

כי אולי היא תדע מה לומר, סיפרתי לבת הזוג כי רציתי נחמה.

בנות בספרייה שאלו אותי מה שלומי , ואמרתי הכול בסדר

כי לא רציתי רכילות.

הבוס יודע רק על המריבות הביתיות מאז הירושה כי גם אצלו מת קרוב משפחה והוא גם מבין ללבי.

אבל חששתי שאולי זה יהיה תירוץ לפיטורין.
אחותי הקטנה קבלה סוף סוף עברה טסט ולא רציתי לעציב אותה. 

וליתר לא ספרתי , לא לחברים, מכרים, אפילו משפחה.

חלק כי זה לא עניינם ובעיקר, כי אין לי מושג מה אמורים לומר.

נשאות היא סוג של כלום.

מונח  מנפח שאומר שאולי אני אחלה בסרטן ושהאולי שלי קצת יותר גדול מהאולי של אחרים, מעיין הגרלת לוטו עם יותר אחוזים נגדי.

ועדיין הגרלה, זה באמת אומר כלום...כלום חוץ מ

שיצטרכו עכשיו להריץ אותי מרופאים לרופאים מטופס 17 אחד למשנהו שפעם בשנה תיהיה לי תחושה מצמררת בעמוד השדרה 

עד שאלמד עם הזמן לפתח אדישות לשאלה האם השנה מצאו משהו , רק שאולי יכרתו לי איבריים, שדברו איתי על זה הרבה לפני

שאקבל מאנשים מבטי רחמים מוזרים,  רק שארגיש עם סרטן בלי.

אחרי הכול מה יש לי לדאוג זה עוד לא אומר כלום