עומקים

אני לא מצליחה ללמוד למבחן ומחשבות על הקיום

עד גיל 18 כמעט לא הרגשתי קור,
ומגיל 18-19 בערך הקור נעשה פתאום נוראי וחודר עצמות.
אולי יש לזה הסבר מדעי, כמעט בטוח פסיכלוגי, אבל זה לא משנה את התחושה.

עד היום הדבר שהכי מרגיע אותי בעולם הוא חום, זה עוד התחיל לפני

אבל הדבר הכי טוב לעשות בהתקף חרדה , הוא לזרוק עלי שמיכה

דבר שרק מישהו אחד עד היום הכיר אותי מספיק כדי לעשות

אבל זה לא מפתיע...

כי ב90% לא ממש תראו או תיהיו בטוחים שאני בהתקף חרדה

בהתקף הדיכאון של פסח דאז , אחרי בליעה של 30 כדורים

הלכתי להמשיך לעבוד?

ניסת להתאבד? זה חלק מהחיים -עכשיו לכי עזרי לו עם הספר!

ככה זה הרגיש אף אחד לא אמר את זה , כי גם אף אחד לא ידע, כי לא ראו

אני מנסה להתקבל למשרה מתקדמת יותר בעבודה,

הייה לי קר בטירוף במכרז , אבל בגדים עבים משדרים חוסר בטחון, בעיקר שכבר ממילא חסר לי בטחון

ואני רוצה את התפקיד נורא, אני רוצה אותו כי זה תפקיד מדהים, תפקיד של גדולים.

תפקיד שיתן לי בגיל כמעט 30 התקדמות בחיים, שיצדיק את הלימודים שלי ויכול לבנות לי עתיד

ובעיקר יכריח אותי לסיים את הרישיון כי הוא מחייב רכב (אבל היי משלמים על דלק, דלק חינם זה אושר)

אז אחרי מכרז מלחיץ , ניסיון להבין איך אני משלבת תואר שני עבודה ורישיון....
ניסיון להבין את הסיכוי שלי...אה והמבחנים, אז כן אני בורחת לעולם הפנטזיה שלי

לא עוזר הרבה כשישי לי עוד שבע שעות רופא ועוד 10 וחצי שעות מבחן

 

ועדיין אוהבת יותר את החורף מהקיץ