עומקים

מחר נשים חותמת רישמית על העניין שלא רשמית סגור מזמן קצת עצוב לי, אבל זה כל כך צפוי שמרגיש לא ראוי להיות עצובה

ועדיין זה די ברור לי שככה זה.

אני יוצאת אחר כך, אני לא רוצה להיות לבד.

רציתי שהפעם זה יהיה בתנאים שלי.

זה נשמע לי כמו בדיחה גרועה.

אתה גורר את הלב שלי כגופה שבוע.

הגוף עוד מגליד ומקבל צורה מסודרת מהמקום בו נעלם התכשיט

אני תוהה האם יש לנפש שלי עוד כוח להחלים

אני תוהה האם אמצע זוגיות, ועוד יותר האם אמצע בתוכה אושר

ואולי אני רק שוב אשלה את עצמי?

עבר הרבה זמן מאז שהייתי מדוכאת ככה

וכרגיל לא רואים עלי

הכאב שלי שקוף