אתמול מצאתי את התגובות ששמרתי על התמונות שפרסמתי בגאיה און ליין
היו אלו לא הרבה ציורים וציורים ישנים עברו אך היו אלו ערמות של דפים כבדים
מקיסמום התגובות שקיבלתי כמדומני הגיעה ל300 תגובות על אחד מן הציורים
השני היה בערך 150 כמדומני היתר קיבלו פחות אבל עדיין היו לא מעט תגבות
היו אלו ציורים מאוד ישנים שלי ואני מאמינה שמאוד השתפרתי מאז
וישנם תגובות רבות
חלקם אוהדות ומעודדות,חלקם מצחיקות,חלקם שננות וחלקם אף שונאות
פתאום אם המשך הקריאה כשאני עוצרת לרגע אני מבינה משהו
למרות הזמן, למרות חוסר הפרופרציה ולמרות די הכל בעצם
היה לי ביטחון מלא בציורים האלה,אני יודעת כי אני קוראת ולוקחת את כל התגבות עם חיוך
ואני לא יוכלה לטעות לאיפה הביטחון הזה נעלם בדרך
אני ממשיכה לצייר כן בכנות אני יודעת שאני ימשיך לצייר גם עוד 10 שנים מהיום
אבל אני עושה הרבה פחות ציורים
אין לי ביטחון באותו סדר גדול אני גם מפחדת שיגנבו לי רעיונות
כיוון שאני כרגע בשלב של עיצוב דמיות למנגה שלי
ומן הצד השני אני רואה ילדים בני 17 מכשורים ברמות ואני חושבת
איך אני יתמודד מול אומנים אחרים כשאני לא יוכלה לעבור ילד בן 17
איך אני בעצם ישא את העיניים שלי בגוואה ויאמר
זה הציורים שלי הסגנון שלהם מדהים בטוח ימכור ואתם חייבים לקחת אותו בתור חברת מנגה שרוצה להצליח
אם אני לא אוכל לומר בביטחון( שכרגע אין לי) משפט כזה, שום חברה לא תבחר לקחת אותי
וזה אולי הפחד הגדול ביותר שלי
אני מרגישה שאני נכשלת ביותר מידי תחומים
ואני לא מכונה להכשל בתחום הזה ליצור מנגה כנגד כל הסיכוים הוא דבר שנורא, נורא חשוב לי.
הבעיה היא שהתשובה למה אני באמת צריכה לעשות, פשוט חומקת מן אצבעותיי
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
