עומקים
לחישות קטנות, מחשבות רבות, דברים שעוברים, כשיותר מידי חושבים |
| 6/2007
לפעמים צריך לקבל מכה בראש
כדי לדעת מי החברים שלך
זה בהחלט לא היה השוער באונברסיטה
או הפרחה בלבוש המינמלית שהתפאקו מצחוק
מה אתם צוחקים אדיוטים
העיניים והראש שלי יצאו מהמקום עוד שנייה
חתיכת ברברים תודו לאלים שאין לי מגל ביד
כי הייתי עושה ממכם לחם אם או בלי הסחרחרות
וכאן תם הביטוי האמנותי פחות של תחושתי באותו רגע
שלחתי ל4 חברים הודעה קצת יותר קצרה המתארת את תחושת האכזבה שלי מאנשים
כולם ה4 הגיבו ודאגה 2 התקשרו
אחד הכריח אותי לראות רופא ואמר שאם המצב מחמיר הוא לוקח אותי לבית חולים
את האמת הוא רצה לקחת אותי ישר אבל יש לי עוד שיעור ואחרתי עליו יותר מידי
היה מאוד לדעת שלמישהו אכפת אבל זה גם גרם לי להבין משהו
הסביבה האמתית שלי מאוד הצטמצמה
היום אני מדברת בצורה כנה ורציפה עם ביו 5 ל10 אנשים בערך
בעבר באמת הייתי מדברת עם הרבה יותר
הכרתי כל מי שהאנימה ובמנגה והרבה מקמנות שונות בתפוז
ואני עדיין מדברת עם אנשים כאלו לעיתים
אבל זה כבר לא "החברה" שלי
חלקם אולי אפילו רובם יקרים לי עדיין
אבל זה כבר לא כול עולמי
אולי זה אמור להיות עצוב יותר אבל זה לא
זה אפילו מרגיע קשה לעמוד בדרישות של 60 אנשים
אני עדיין רואה מנגה
להפך מנגה הפכה להיות מרכזי אולי יותר בחיי
עכשיו כשאני עובדת על מנגה עם מישהו
והולכת ללמוד אומנות מעשית באונברסיטה
המנגה נשארה אותה מנגה. זה אני שהשתנתי, שהתבגרתי טיפה.
אז אולי אני לא משנה לאלפים
אבל אם אני משנה למישהו ואפילו ל4 מישהוים
זה כבר משהו לא?
אוהבת
לילי
| |
|
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
