בשלושה שבעות האחרונים אני רצה חצי מהשבוע לחיפה
אם זה בשביל חיפוש בתים,ניסיון לדבר עם המעונות, חיפוש וראיונות למלגות נוספות
בירור הבעיה עם מזרח אסיה מול ראש החוג (שאני מעריכה את זה שהוא בא למרות שהוא שובת)
בנוסף לזה ביום שני החלו חלק מהלימודים ואני בודקת כל יום ויום
וכבר הייתי צריכה לבוא ב8
אני גם אצטרך בחמישי ובשישי אם אני לא יגיע בזמן אני יאבד מלגה
כמובן שכל הלחץ ובעיות התקשורות פיתחתי דלקת גרון ויש לי חום נמוך
והנה ההבדל בין השנה לשנה שעברה,
אני לא סוגרת את עצמי ופוחדת
המאבק הוא יותר ארוך אבל אני לא ממש מרשה לעצמי להתאייש
...אולי חוץ מהדירות אבל גם מזה למדתי.
אני באה לכל השיעורים שכן ישנם,אני משתתפת עד מרכזית בשיעור
למעשה זו הפעם הראשונה שאני בולטת במסגרת של "קבוצה בעלת מדריך"
כל מי שהכיר אותי במסגרת בית ספר לא ידע שאני יודעת לדבר
כל מי שהכיר אותי במסגרת החופשיה שלי לא ידע שאני יודעת לסתום
וכאן יש מעיין אמצע, שחלקו התחיל והשתתק שנה שעברה.
ולמרות הקשיים המחלה אני לא מוותרת לעצמי ובאה
אני חושבת שעצם העבודה שאני מכירה כבר שנה את המערכת הזו
הפכה אותי לחזקה יותר,האונברסיטה תקופה טובה.
אבל אני מאמינה שגם העבודה שאני מוקפת בהרבה חברים עוזרת
אני רוצה להודות לכל אחד מהם על החלק שהוא מייצג בחיי ובטח עוד יביא
ואני מודה למכשופפה שלי,היא אפילו הביאה אמפטיה
ואני מודה לחבר שלי שהיה שם ,הקשיב וחיבק
מחר אני ינוח אל תדאגו לקחתי כדור