עומקים

ולו רק כי הנושא החם מצא חן בעיני
הרי לפני הטועים:

אני כן

מאוהבת בחבר שלי
מדברת אנגלית יפנית
מדברת אנגלית אמרקאית
פראנודית ומאמינה לעיתים שחפצים מסוימים יוכלים במידה רבה להיות "חיים"
אוהבת להתחפש ולהתאפר
רוצה להצליח בתור אמנית למרות הבלתי אפשריות שבדבר
מאמינה בעלינתו של שיער ארוך
אני כן מאמינה במשהו רוחני אני פשוט לא באמת מסוגלת להסביר את זה
אני כן אוהבת גם בנות ולא אומרת את זה סתם כי זה אופנתי
אני כן משוגעת ,אבל אני לא מוכנה שאיכלוב ידעו

אני לא

שמלאנית,למרות שאני אוהבת אומנות
ולמרות שאני לא שונאת ערבים באופן אוטמטי
אני פשוט לא בטוחה שיש לנו כרגע עם מי לעשות שלום
אוהבת שמעירים לי על משקל,נחשו מה אם אני שמנה,אני מודעת לזה בגלל זה הרזיתי קצת
אבל זו בחירה שלי. אם אכפת לכם ממני קבלו אותי על כל כובד משקלי
לא בריאה פיזית:יש לי בעיות ברכיים המיגרנות כבר כמעט לא תוקופות אותי אבל תהליך החזרת הסחוס יקח עוד חצי שנה לפחות
מה שאגב מונע ממני ללכת בצורה נוחה על כל שטח שהוא לא ישר
זה לפעמים גורם לי להרגיש כמו בובה שגזרו לה את החוטים
חסרת בטחון:אני לא עם כמיות עתק שלו אבל לאט לאט אני ממלאת את עצמי בחזרה
נורמלית בחברה:אני חושבת שבהרבה תחומים בחיי הפכתי לקצה ולא לעדר ולא מתוך מרד נעורים אלא
פשוט חיים אלטרנטבים בגלל שאני שונה מהרוב אבל לא מכולם.אני היום כבר לא יודעת מה בעצם אם החיים הרגילים
קשה לי להאמין שיש אנשים שכל חיים הם לקום לעבוד לאוכל להזדיין ולישון בלבד וכל היתר שטחי
אני רוצה להאמין שלכולם איפשהו יש את הרווח באמצע.
מגלה עלי הכל כאן: אבל קיבלתי החלטה לכתוב כאן על מה שכן חשוב לי להוציא
למרות זאת לפעמים קשה להוציא את הכל
מספרת סודות:לא בדרך כלל,לא שאחרים סיפרו לי ולא את אלו שאקח לקבר
לא מתחרטת:לפני מספר שנים נשבעתי ביני לבין עצמי.שאני לא בטוחה עם יהיו לי חיים אחרים יותר,
לכן החלטתי שאני יחיה עם כמה שפחות חרטה ויגיע לרגע כמה שיותר קח שלא אמות בלב שבור וחרטה בזיקנתי
שלא הלך אחורה ואחשוב מה היה קורה לו עשיתי זאת
לא בוגדות:הנאמנות שלי לאנשים שמצאתי רועים לחברתי היא כמעט אין סופית,אם אני לא יסתדר עם מישהו בסוף אני יגיד לו את זה ויסיים את זה יפה.אני חושבת שבגלל זה,נכנסתי לשוק כל כך גדול משתי חברות\ידידות עבר שלי שראיתי איך הם נעצו בי את הסכין ואיך הם נעצו את הסכין באחרים,הדרך היחידה לסלוח להם היא שאני מאמינה כי הזמן והמקום שעברו שינו גם אותם. כולי תקווה לכך.
לא הגיונית: חיי הם התגלמות האירוניה באשר היא.
לא יודעת מה המשימה שלי בחיים אבל אני צועדת על השביל הזה יודעת כשבסוף אני ידע למה באתי
.