עומקים

שלום,אני לילי ואני מפחדת מרופאים
אתם אוהבים אותי?
ועכשיו ברצינות, ישנם ללכת לרופאים זה לא דבר נעים
זה לא שאני שונאת אותם כמו שאני איפשהו
ברובם איבדתי את האמון

מגיל 16 שמתי לב שמשהו לא בסדר עם הברכיים שלי
אבל רק אחרי שבצבא הם התמטטו לגמרי בגיל 21
מצאתי רופא שהאמין לי שכואבת לי הברכיים לא רק כי אני שמנה.
למעשה תנו לי לחדד את זה בגיל 21 מצאתי רופא שלא היה בצבא
ולכן לא טייח את הממצאים עם בדיקות פחות עמוקות
כדי שהצבא לא יהיה חייב לעזור לי.

כשהייתי בצבא האמנתי שהרופאים האזרחיים לפחות מאמינים לך
אבל במציאות האמונה של הרופא היא סוג של הגרלת לוטו...
אולי אני רואה הכל בצורה קיצונית מידי אבל זאת ההרגשה שהייתה  לי
למרות זאת רופאים שעושים את עבודתם לא פעם מצילים חיי אדם בעבודה לא פשוטה
אבל אני לא יוכלה לספור את כמות הפעמים שרופא אמר לי "את שמנה" ואז התפלא למה אני לא מגיבה
למראה הדאיגנוזה המפורטת שלו ,גאד דאמט בשביל לדעת שאני שמנה אני צריכה מראה לא רופא.
למרות תרבות הריטניג אני רוצה לספר לכם שגם מרזון יתר יש מחלות ובעיות. אבל לא כל המחלות באות מתזונה
בקצרה אני יודעת שרופאים יוכלים להציל את החיים שלנו אבל אני מרגישה שהמון מהם שהמקצוע שחק אותם כבר לא מנסים.

כל האכזבות האלו גרמו לכך שהסתובבתי עם כאב בטן במשך שבוע
נתתי לידידים לנחש בהגרלת נושאת פרסים, התייעצתי .
כואב לי נורא אני מרגישה כאילו מישהו נתן לי מכה בבטן.
בהתחלה האמנתי שזה פשוט התקווצות שרירים ,למרות שמככי כאבים לא עזרו
ובאמת אחרי כמה תרופות סבתא זה הפסיק להציק לי לחמשה ימים. אז הייתי בטוחה שזה בסדר
עד חמישי ואז ,ידידה טובה נאלצה לראות אותי מתייפחת באמצע הקניון ולזכות במבטים הזוהיים בעוד
אני שוכבת לה על החזה לאורך הספספל מנסה שלא להקיע את נשמתי.
שלא לדבר על העבודה שפספסתי את האוטבוס האחרון לדירה והייתי צריכה להסתבוב שעה ברחבי העיר עד למונית במחיר הוגן. גם החבר שלי זכה לראות אותי בשני התקפיים כאלו, בשניהם הפיתרון היה שינה תוך כדי שאני מבקשת ממנו להשאר
כי בדיוק כמו עם הידידה חום גוף הרגיעה אותי ולא רק בדרך שאתם חושבים.
אבל בגלל זה לא ראית את מיי ליין והיא כעס\ה עלי,אבל מה יכלתי לעשות
לכוון את הכאב בטן לשעה וחצי לפני?

החבר שראה אותי ככה, הכריח אותי להשבע לו שאני ילך לרופא
הייתי יכולה להגיד לו כן ולשקר,אבל המבט הפשושי והמדואג שלו היה רודף אחרי כל השבוע
אולי הייתי עושה את זה יותר לאט קובעות תור מסודר לעוד שבוע והכל
אבל באומנות יש לנו אנשים צעירים ומבוגרים כאחת
אני מחבבת חלק מהמבוגרים ואת האחת שדיברתי איתה במיוחד
כשפרטתיתי לה מה קורה ,היא הייתה בטוחה שיש לי כרון

כרון זה מחלה במעיים עד לפני כמה שנים לא ידעו להבדיל בינה לבין דלקת פרקים
(שהייתה לי ממילא בברכים כשחושבים על זה) לכרון אין תרופה סופית,רק תרופות מיצבות
שאותם ככל הנראה צריך לקחת כל החיים.

אתם יוכלים למה זה יכול להפחיד,הרופא שבדק אותי היה רופא שפעם שעברה התייחס אלי נורא ביזלזול
לא באמת ציפתי לעזרה ציפתי לקבל תגובה שלילת לחכות עוד קצת ולראות רופא אחר ולבקש שליחה למיון.
אבל התגובה הייתה כל כך אחרת לרגע לא הייתי בטוחה שזה לא אותו אחד...אני עדיין לא בטוחה אבל למיטב הבנתי אין בסניף פה רופא אחר.
עכשיו אני צריכה לקחת בנוסף לתוסף מזון עוד שתי כדורים במשך חודשיים אולי אפילו שלושה
ואני צריכה לעשות שתי בדיקות רציניות וגדולת במרץ אחת מהם עורכת 3 שעות ודומה כנראה למשהו שעשתי בצבא רק באיזור אחר...הרופא נראה מאוד מודאג אני אצטרך עוד בדיקת דם, ואני ממש מפחדת.
אני שוב מרגישה כמו בובה שהחיים מתחילים להחתך לה עוד לפני שהיא בכלל סיימה שכבה ראשונה של לקה
בעיות ברכיים שהיו לסבתא ועכשיו אני אצטרך ארנק תרופות מסודר כמו לשנייה
נראה שמנטלית אני יותר זקנה משחשבתי