פחדתי להתקשר לבייקר אבל ניסתי להשיג אותו כל שבת מאחר הצהריים
בסופו של היום לא היה נעים אבל התקשרתי לבית
אמרו שהוא במקלחת והוא יתקשר אלי חזרה
הטלפון אומנם צילצל אבל איש לא ענה
בין אם זה היה הוא ובין אם לא הצחיק אותי פתאום ההבנה
בייקר פוחד ממני.
השכן והשכנה שלי רבו אני די בטוחה שהוא הרביץ לה היה רעש איום
הוא תמיד היה נורא עדיין ושקט והיא תמיד הייתה הקנאית המסוגרת.
כשהיוצרות נהפכו חשבתי כמה שהיא לבד כאן, עמדתי מול הדלת עד 2 טועה
אם לקרוא למשטרה או שזו סתם מריבת אוהבים, כשהיא יצא משם רציתי אחריה
ושאלתי אותה אם יש לה מקום לישון, פחדתי אבל לא רציתי להשאיר אותה לבד.
היא חייכה ואמרה שיש לה איפה להשאר, ואני קיוותי בכל מעודי שזה נכון
פתאום הצרות עם החבר שלי כל כך מתגמדות ושוליות
אבל עדיין כואב לי.
בייקר הזכיר לי את קים (האקס המיתלוגי) גם אדם מלא אידילוגיות ,אישיות עמוקה
אבל זה פשוט לא מתבטא בזוגיות הוא יכול להיות ידיד נהדר אבל כנראה שחבר נורא.
אני משועשת, אני מרגישה שהגישה שלי בוגרת מידי בשבילו והוא בן 27
לפעמים הוא גם בן 6 זה לא מפריעה לי לפעמים אני בת 9 או 6 או 200 אבל העניין הוא שזה צריך איזון
בניגוד לאקס המיתלוגי אני לא כועסת עליו,לא
אנשים אומרים שאני מותרת לו יותר מידי וזה נכון
אני אוהבת אותו יותר מדי כדי להיות הגיונית
אז אני לא כועסת אליו, אני רק רוצה לדעת למה
ואת הכסף שלי בחזרה
אבל יותר לדעת למה, למה הוא עזב בלי להגיד מילה
למה הוא ברח כמו ילד ולא כמו גבר , למה הוא חושב שזה בסדר להשאיר אותי באוויר באמצע חידה לא פתורה
למה הוא מכאיב לי ככה האם הוא לא אהב אותי מספיק כדי להיות כנה איתי?
למה הוא עבד אלי ? (אני לא חושבת שעשיתי לו רע...)
יותר כואב לי שהוא שתק מאשר שהוא נפרד ממני
יותר כואב לי שהוא אפילו לא אומר לי שהוא נפרד ממני ומשאיר אותי לנחש
זה לא פעם ראשונה....(דמיאן תמיד התפלא שהשתיקה מלחיצה אותי ככה, לו רק ידע בכמה דברים רעים היא מקושרת אלי
למרות שאין לי בעיה כשיש שקט לבד, בעולם המרה השחורה הקטנה שלי, שם אפילו אני קטנה)
נושא שהלחיץ אותי מאוד השבוע זה הלימודים
אני יודעת שלא שומעים עליו מספיק ממני אבל זה נכון
אני עוברת דירה חזרה מהדירה השכורה לבית של אמא עד סוף הקיץ
זה לא כיף לארגן חצי בית ולהתכונן למבחן\ להכין עבודה אני מתה כבר לסיים את הדירה
למעונות אני כנראה יביא פחות דברים
כינוי:
lily_ kane
בבלוג זה
בכל הבלוגים
