לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

עומקים


לחישות קטנות, מחשבות רבות, דברים שעוברים, כשיותר מידי חושבים

Avatarכינוי:  lily_ kane

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2020    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חוויות ורשמים מהופעה של מטאליקה


הערה:התמונות שכן בפוסט מוקטנות לחיצה עליהם תראה בחלון חדש את התמונוה מוגדלת!

 

 תמונות יהיו ביום אחר עקב בעיה קלה עם הכבל (פרט לקומץ שצלמתי בנייד)

אבל היי אם יש לכם כבל USB לא הסטנדרטי של fuji fine pixe 2000

ותוכלו להשאיל לי לחמש דקות אני אשמח

פשוט בטעות צילמתי מהזיכרון הפנימי של המצלמה כי שכחתי את הכרטיס בקורא כרטיסים

הרוב היו צילומים לפני המופע המרכזי,אבל הרגשתי די גאה ביכלות שלי לצלם עם המצלמה הגדולה הזו באמצע המופע.

הסבר לכל התוההים: נסו אתם להתרכז בצילום באמצע פוגו, בעיקר עם מצלמה שהיא לא מצלמת כיס דקה ופשוטה לתפועל

אבל אני מרוצה מהתמונות.

 

כן קצת הקדמתי דברים עם הפוגו, דבר ראשון זה היה עבורי בילוי משפחתי וטוב שכך,

ומעבר לזה טוב שהמשפחה שלי בחרה להביא גיף וכך אני,אחי בן ה14 (הבכור מהבנים) אבא ואשתו הגענו

יחסית מוקדם ולכן גם מצאנו חנייה קרובה מתוך נקודת התחשבות,חניינו בצורה שתאפשר לעוד אנשים מעבר והודת לכך גם יצאנו מהר ובקלות

(חזרנו תוך שעה). קידמו אתנו 2 דוכני מכירות של טי-שרטים מהדפסה לא של הלהקה והמון פלריים של להקות אחרות

וליכלוך אין סופי בחיתליו

 

בכניסה הייה שני דוכני חולצות ודברים של הלהקה ושני דוכני מכירת בירה, עכשיו אני יודעת שזו הסטיגמה וזה מה שהרוב אוהב וזה סבבה

אבל היו שם ילדים צעירים מאחי, ואנשים מטורפים כמוני למשל שלא שותים בירה למה לא היה דוכן אחד של דברים מטורפים כמו מים?

למה אני צריכה בסוף המופע ללכת החוצה ולשלם מחיר מטורף של 10 שקל לפחית קולה או בקבוק מים,אם כבר אני מעדיפה לשלם מחיר מטורף בפנים בידיעה שלפחות זה היה חוקי וללהקה יש איזשהו רווח מזה (בכל אופן אמור להיות, בוא ניהיה אופטמים).

 

נקודה לבנה

 

עכשיו אולי יפתיע אותכם אבל לא כולם לבשו חולצות שחורות, למעשה אבא שלי  לא לבש שחור אבל כחול אפור שקרוב יותר.

היו גם העזות יותר ברורות כמו חולצות לבנות,צהובות ואף גבר עם חולצה ורודה (שאגב התאימה לו מאוד),אני אישית בעד ללבוש חולצות שחורות ואני אתן את הסבר שלי מאוחר יותר בפוסט, אני לבשתי חולצה שחורה עם האימרה I think he is gay, כשהמילה gay בתוך החץ,אחי וגם אשתו של היו עם חולצה של הלהקה שניינו היינו עם שני מגני זעה עם הכיתוב מטאליקה עליהם שקניינו שם,לבשתי בנוסף באגי פנטס שחורים עם שרשרים שחורים וגולולות שחורת, ושרשרת עם מפתח גולגולת נישיות ואירניות אה לה דמיאן הרסט, שבא עם עגלי כתר כמו שאחת הגולגולות לובשת ונעלים שחורות נוחות.

הרגשתי שהלבוש ,דמה ברובו למה שהבנים לבשו.

 

"למופע לא צריך לבוא יפה,צריך להיות נוח" אמרה אחת השותפות שלי על יום הסטודנט, אני לא יודעת כמה זה נכון אבל הלבוש בעיקר אצל הבנות השקיף שתי תפיסות עולם אלו שבאו בלבוש גותי, שהושקע חנקו את עצמם במחוכים ועיצוב,אף זהיתי ידידה רחוקה שלבשה גינס ורוד מנומר וכובע קטנטן ויפה של גותיק לוליתה, עכשיו זה מקסים אבל לא הייתי בטוחה כמה הכובע יחזיק, תהייתי עד כמה האנשים האלו יחוו את האירוע אם בסופו של דבר או שהבגדים יהרסו, או שהם יהיו יחסית מרוחקים וזה די באסה. מן הצד השני, היו את הנשים שלבשו פשוט חולצות שחורות ללא כיתוב שנחתכו כדי ליצור איוורור ומכנסים קצרות כדי לא להזיע יותר מידי ואף היו בנות שהגיעו מראש עם בגד ים כדי להוריד במהלך הערב את החולצה (לחולפין בנים שהורידו חולצה,שהיו די לא מעט , אני בטוחה שזה היה גם אצל הבנים אבל אני מניחה שהיה לי יותר התבננות על המין שלי). איפשהו בין שתי הקטוגריות האלו אני מרגישה שאני תמיד באמצע עם נטייה מצד לצד,בכל מקרה הרגשתי שבאתי יפה מספיק , והיום לבשתי את השמלה עם השרשר העגילים ,הנעלי בובה עם האזיקים עליהם

ממילא האנדרלין הספיק עד להיום  

כמה דקות אחרי שהגענו הלקת חימום הראשונה ירדה ואורפלנד עלו מכאן המשפחה התפצלה אני והאח המשכנו אל יתר הבמה

מניסיוני משבוע הסטודנטים, הקהל יותר מוכן לתת לעבור בהופעת חימום מאשר בהופעה המקורית .באורפנלד הקהל היה פחות להוט שזה יחסית מובן

בוא נודה באמת רוב הכרטיסים לא היו זולים ורוב מי ששילם שילם בעיקר ללהקה המרכזית ולא להופעות חימום אבל היו ממש כמה שהתייחסו בזילזול קשה התייחסות הייתה ממש לא פרית כלפיהם כמו שמישהו באמת אמר "קשה לעשות רוק ציוני", אני לא אומרת שאני התחברתי לכל השירים שלהם

(למעשה בנתיים הלהקת המטאל הישראלית שאני הכי מתחברת אליה היא הלהקה עם סולנית גינגית עם שיער ארוך בשם דיסטורביה ואת מה שיקרת הבלוג מתחילה לעשות), אבל אורפנלנד קיימים בערך שמונה שנים כלהקה ,זה המון זמן וזה מראה על מחייבות כלהקה,יחסית ללהקה ישראלית יש להם הצלחה לא רעה בכלל בשביל לחמם את מטאליקה צריכים להיות טובים, ובנוסף למחיבות שלהם כלהקה ולמאטל הם הרגישו מחיבות ליצור מתוך החומר שמוצא להם מתוך החברה הישראלית והמקרות השונים שבא, זה בא אם לא מעט ביקרות וזה נושאים לא פשוטים שהרבה העדיפו לא לגעת בו ,בוא נודה באמת הם היו ממקום באמריקה הם יכלו להיות להקה אפילו יותר מצליחה כך, יש המון הבדל בין לא להתחבר ללהקה לזלזל בה.

 

אחרי החימום הקהל חיכה בקוצר רוח בזמן שכיוונו את כל הציוד מה שלקח חצי שעה בערך בנתיים חברי להקה באו ועלו היו מן הצד השני עושים טיזיינג נוראי לקהל שפשוט מחכה בטירוף, בשלב הזה אני ואחי היינו כבר בשורה ה15 בכסף מעל גדר ההפרדה בין זה לשורות הזהב,ואז האורות האיצטדיון נסגרו תרועה עלתה בקהל מסכי הענק שהיו על הבמה נפתחו , השיר הראשון עלה גל הסיט של אנשים דוחפים ופורצים שימשך אם כי מעט פחות במרץ בכל המופע הביא אותי ואת אחי אל עבר השורה השמינית שם אחי נשאר כל המופע רוכב על הפוגו המרכזי דבר די מצחיק הנה הוא ילד בן 14 עם שיער תלתלים בלונדיני ועיינים כחולות דחוף בכוח אנשים בני עשרים פלוס לפחות ,ידעתי שמשחק ההוקי ישתלם. אני אומנם הודחפתי בפוגו על ידי הקהל הנדיב אבל נפלתי בסוף יאמר לזכות הקהל הישראלי שהוא לא היה קיצוני ,אנשים הזיזו אותי הצידה לפני שהמשיכו בפוגו, אנשים לא זוזו ונתנו לאנשים למצוא פלאפונים נופלות ולמעט כמה התחזריות וכוסות המים מהפלסטיק שהגיע משומרי הגדר לקהל מידי פעם בחצי שעה הועברו מאחד לשני, אלו לא הסטיגמות ששמעתם על מטאלסיתים נכון? 

 

היחס המקסים של מטאליקה ,לקהל התחושה הלא נעימה של האמן המשקיעה מול הפאשלות

 

כיום על מנת שלקהל יהיה את המירב כל הרמקולים כונו אל הקהל והלקה שמע את עצמה באוזניות פנימיות, הבעיה שכאשר היו בשלושת השירים הראשונים בעיות טכניות באחד המגברים הלהקה לא שמעה, מצד אחד זה היה מתסכל מאוד ובתחילה הקהל בלי לחשוב כולל אותי צרח בוז אבל זה היה די עצוב כי ראיתה את הזמר על הבמה הסתכלתה על שרירי הפה הזעה וידעתה שהוא נותן את כלו ראיתה את הגיטריסט ,המתופף כולם היו שקועים בלתת 120% אחוז ולא יכלתה לשמוע במידה מסוימת זה עורר צער ורחמים ולכן בשיר הקהל שכל הזמן נע בין תסכול לרחמים עשה את הדבר היפה ביותר את השיר השלישי ,שנקטע התחלנו לשיר בקול גדול, במשך דקה עד שהמגבר תוקן סופית. נורא קל לחשוב רק בישראל זה יכול לקרות אבל למעשה הסתבר שהציוד שהם הביאו ולא היה ישראלי עשה את הבעיות .

 

כשהקהל שר ביחד התחילה תחושה של אחידות נהדרת שייכות שהיא כמעט דתית, הזמרים הקדישו את השיר האחרון לפני הקהל וקראו לנו "The Metallica Familly" גם בלהקות אחרות היו רפרנסים דומים למשל אצל Manowar הקריאה לקהל היא brothers and sisters of metal"

אני גם זוכרת שהרבה פעמים ידידים העריכו אותי יותר כשידעו שאני שומעת מטאל או עד כמה דמיאן בזמנו חש פתאום הזדהות עם מישהו מהמעונות

ולכן כאשר אתה שם בחולצה שחורה לא רואים אותך אתה חלק מגל עצום של ידים הבלטות בצורת השבי (throwing horns) אתה מרגיש חלק ממשהו גדול יותר, האפקט יפהפה ואז מדי פעם מתקדמים במישהו, אתה נותן שם ללהקה את כל קולך צורח עד כדי שהגרון יהיה צרוד והלהקה בתמורה נותנת את כל כולה, כי היא יודעת בדיוק עד כמה חיכתה לזה עד כמה הרגע הזה קדוש, נדיר וחד פעמי בשבילך. אני חושבת שכל עוד ובעיקר בארץ ,מטאל הוא נחשב שולי ואתה לא מדבר על זה הרבה ביום יום ואתה לעיתים מרגיש עם זה די בודד לכן האחידות כל כך משנה בהופעה הידיעה שאתה ממש לא לבד.

 

השירה המשיכה אני נסחפתי והזעתי והגעתי עם ההמון על שורה 4 שם נשארתי כל המופע למרות מאמצים הזעה עלתה והיו רגעים שענקים היו סביבי ופחדתי שאני עומדת לא לנשום ,אני חושבת שלמופע הענקים הבא אני אביא חולצה עם הכיתוב הזה,


בדיוק בזמן שהררתי בשאלה, נוכח ההידחפיות גוף אל גוף חצי עירום או סתם מאוד מזיע ,האם כך מרגישה אורגיה

ראיתי מישהי נמוכה ממני ודברתי איתה קצת תהייתי איך היא רואה נוכח כל הענקים מסביבה והיא אמרה

"מקסימום אני אראה את הקלטה להקליט את המופע אפשר לחוות את הזעה,הקהל האנרגיות זה רק ככה רק חיי וזה די מסכם את למה שרציתי לבוא בצורה יפה.

 

בנתיים שתי התמונות שצלמתי בנייד




 

 

 

 

נכתב על ידי lily_ kane , 24/5/2010 00:55   בקטגוריות מטאל, metallica, מטאליקה, אופטימי, אקטואליה, ביקורת, שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



fever dreams - לזכרו המדהים של גימס דיו


לפני שלושה ימים מת לו אגדת רוק,

 


אני לא יודעת כמה ממכם מכירים את גימס דיו וכמה מאלו שכן מכירים אוהבים את השירים החדשים יותר או איבדו תקווה

אבל הוא על דבר אחד היא אפשר שלא להעריך אותו וזה היה על שישים שנים של עשייה בתחום הרוק הכבד והמטאל

היום בזמן שלהקהות וזמרים מתחלפים אחרי כל אפצי, או ניפנוף כנפי הפרפר באפריקה, יש משהו מדהים ביכלות לא לוותר.

 


לחדי ההבחנה יש היום להקה בשם דרים איוול

 

גימס דיו עבד היה במספר הרכבים לפני קריירת הסולו הארוכה שלו

הוא היה חלק מלהקהת הrainbow ולאחר עזיבת אוזי אוסברון הוא ניהיה לחלק מן הלהקה המיתולוגית Black Sabbat

 

האם תנועת היד הבאה מוכרת לכם?


 

את הפופלאריות של התנועה שזכתה בעברית לשם "שבי" ובאנגלית "throwing horns" חייבים הרבה לזמר הזה

הוא היה אחד מהראשונים שהשתמש בתנועה הזאת הוא החל לעשות זאת בסיורי ההופעת עם בלאק סאבט

 


 

אם פופלאריות כזו היה אפשר לצפות שהכרות הראשונה שלי אם הזמר הזה תיהיה פחות אנונמית

אבל לא ככה זה קרה. את הדיסק הראשון שמצאתי שלו קנית בסניף קטן וזניח שאני אף לא בטוחה אם שרד עד היום

כמו בסניפים רבים של דיסקים בארץ עד היום,לא היה פשוט למצוא מטאל ולכן ניתן לומר כי הייתי מוכנה לחטוף כל דבר שאמצע ושלא נשמע נורא

באותו יום רכשתי אותו מהסיבה הפשוטה בעולם אהבתי את המוזיקה

לדיסק קוראים מאגיקה ואני מאמינה שעד היום זה הדיסק האהוב עלי שלהם

 

 

 

מהשיר הזה הנה החלק האהוב עלי:

I don't feel pain or sorrow
The child's a man tomorrow
Crossing the line - Then he's mine

Don't care which god you follow

Whose promises you swallow

 

התחלתי להבין שדיו הרבה יותר פופלארי כאשר ראיתי את החלק הזה

 

מכאן התחלתי דבר ראשון לשאול את אבא שלי עליו, הוא ציין שהוא היה זמר חלק מהזמן בלד זפלין


.

 

בהיסטוריה הפרטתית שלי דיו היה מאוד משמעותי הוא בא אחרי האוספרינג, מטאליקה,פנטרה, הנירונה של קורט קוביין,מגה דת והלקה שרודפת לי כל קלטת בעיקר בתקופה ההיא, והסיבה שעברתי לדיסקמן קויין עם כוכב מרקורי (פרדי)  אולי פרט לאוספרינג זו הייתה הפעם הראשונה שבחרתי לשמוע להקה מטאל\רוק לא בגל  script> ל שיש לי חסך היסטורי \ידע (אם כי בניגוד לעבר עשיתי זאת מתוך הנאה ולא כי הכריחו אותי) אבל זה היה הפעם הראשונה ששמעתי לגמרי בלי שאמרו לי פשוט כי בא לי ושמחתי על ה טעם שלי מספיק.


 

לאחרונה הוא התאחד עם חלק מהחברה של בלאק סאבת והם יצרו הרכב שנקרא בדיוק כמו בצרחה המוכרת של גילטי גיר

"heaven and hell" הם הספיקו להוציא יחדיו דיסק אחד חדש שנקרא "The Devil You Know" הספיק לזכות אותו בפרס אל הרוק המוזהב במגזין הנחשב Revolver הוא הלך לקבל את הפרס באפריל וזו בעצם הייתה ההופעה הפומבית האחרונה שלו ,הוא למעשה מת קצת לפני שתוכנן לו סיור

 

הוא ויתר החברים דיברו כאן על יצירת האלבום החדש

 

אני לא יודעת כמה יזכרו את בלאדי טען שכל הידידים שלו כתבו על זה בפיסבוק שלו, ואצלי אפילו לא אחד,למעשה עד שאלון הסתקרן מספיק כדי לשמוע אותו ,גילתי את מותו שציער אותי מאוד ומכאן המסע המפרך מלא התרסקויות דפדפנים שונים של המחשב.


 

אבל במידה מסוימת לא על פופלאריות אפשר ללמוד מגימס דיו, אלא על רצון, בסופו של יום הוא לא ויתר על החלמות שלו

ובמשך שישים שנות עשייה הוא חיי ממה שהוא באמת אהב לעשות ,אני מאמינה שזה משהו שכל אחד מאיתנו ולא משנה איזה סוג מוזיקה אנחנו שומעים יכולים לשאוף אליו

 


אני ללא ספק אזכור אותו

הוא חיי את האגדה

 


מקווה שאהבתם ,ואם כן אני אשמח אם תמליצו

 

 

נכתב על ידי lily_ kane , 21/5/2010 00:59   בקטגוריות מוות, מטאל, רוק כבד, Dio, אופטימי, אקטואליה, שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



90,971
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , יצירתיות , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לlily_ kane אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על lily_ kane ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)