עומקים

לפני שלושה ימים מת לו אגדת רוק,

אני לא יודעת כמה ממכם מכירים את גימס דיו וכמה מאלו שכן מכירים אוהבים את השירים החדשים יותר או איבדו תקווה

אבל הוא על דבר אחד היא אפשר שלא להעריך אותו וזה היה על שישים שנים של עשייה בתחום הרוק הכבד והמטאל

היום בזמן שלהקהות וזמרים מתחלפים אחרי כל אפצי, או ניפנוף כנפי הפרפר באפריקה, יש משהו מדהים ביכלות לא לוותר.

גימס דיו עבד היה במספר הרכבים לפני קריירת הסולו הארוכה שלו

הוא היה חלק מלהקהת הrainbow ולאחר עזיבת אוזי אוסברון הוא ניהיה לחלק מן הלהקה המיתולוגית Black Sabbat

האם תנועת היד הבאה מוכרת לכם?

את הפופלאריות של התנועה שזכתה בעברית לשם "שבי" ובאנגלית "throwing horns" חייבים הרבה לזמר הזה

הוא היה אחד מהראשונים שהשתמש בתנועה הזאת הוא החל לעשות זאת בסיורי ההופעת עם בלאק סאבט

אם פופלאריות כזו היה אפשר לצפות שהכרות הראשונה שלי אם הזמר הזה תיהיה פחות אנונמית

אבל לא ככה זה קרה. את הדיסק הראשון שמצאתי שלו קנית בסניף קטן וזניח שאני אף לא בטוחה אם שרד עד היום

כמו בסניפים רבים של דיסקים בארץ עד היום,לא היה פשוט למצוא מטאל ולכן ניתן לומר כי הייתי מוכנה לחטוף כל דבר שאמצע ושלא נשמע נורא

באותו יום רכשתי אותו מהסיבה הפשוטה בעולם אהבתי את המוזיקה

לדיסק קוראים מאגיקה ואני מאמינה שעד היום זה הדיסק האהוב עלי שלהם

מהשיר הזה הנה החלק האהוב עלי:

I don't feel pain or sorrow
The child's a man tomorrow
Crossing the line - Then he's mine

Don't care which god you follow

Whose promises you swallow

התחלתי להבין שדיו הרבה יותר פופלארי כאשר ראיתי את החלק הזה

מכאן התחלתי דבר ראשון לשאול את אבא שלי עליו, הוא ציין שהוא היה זמר חלק מהזמן בלד זפלין

.

בהיסטוריה הפרטתית שלי דיו היה מאוד משמעותי הוא בא אחרי האוספרינג, מטאליקה,פנטרה, הנירונה של קורט קוביין,מגה דת והלקה שרודפת לי כל קלטת בעיקר בתקופה ההיא, והסיבה שעברתי לדיסקמן קויין עם כוכב מרקורי (פרדי)  אולי פרט לאוספרינג זו הייתה הפעם הראשונה שבחרתי לשמוע להקה מטאל\רוק לא בגל  script> ל שיש לי חסך היסטורי \ידע (אם כי בניגוד לעבר עשיתי זאת מתוך הנאה ולא כי הכריחו אותי) אבל זה היה הפעם הראשונה ששמעתי לגמרי בלי שאמרו לי פשוט כי בא לי ושמחתי על ה טעם שלי מספיק.

לאחרונה הוא התאחד עם חלק מהחברה של בלאק סאבת והם יצרו הרכב שנקרא בדיוק כמו בצרחה המוכרת של גילטי גיר

"heaven and hell" הם הספיקו להוציא יחדיו דיסק אחד חדש שנקרא "The Devil You Know" הספיק לזכות אותו בפרס אל הרוק המוזהב במגזין הנחשב Revolver הוא הלך לקבל את הפרס באפריל וזו בעצם הייתה ההופעה הפומבית האחרונה שלו ,הוא למעשה מת קצת לפני שתוכנן לו סיור

הוא ויתר החברים דיברו כאן על יצירת האלבום החדש

אני לא יודעת כמה יזכרו את בלאדי טען שכל הידידים שלו כתבו על זה בפיסבוק שלו, ואצלי אפילו לא אחד,למעשה עד שאלון הסתקרן מספיק כדי לשמוע אותו ,גילתי את מותו שציער אותי מאוד ומכאן המסע המפרך מלא התרסקויות דפדפנים שונים של המחשב.

אבל במידה מסוימת לא על פופלאריות אפשר ללמוד מגימס דיו, אלא על רצון, בסופו של יום הוא לא ויתר על החלמות שלו

ובמשך שישים שנות עשייה הוא חיי ממה שהוא באמת אהב לעשות ,אני מאמינה שזה משהו שכל אחד מאיתנו ולא משנה איזה סוג מוזיקה אנחנו שומעים יכולים לשאוף אליו

הוא חיי את האגדה